סאראפנוב, (
משה איבגי) גיבור המחזה "
הבן הבכור" מאת המחזאי הרוסי אלכסנדר וומפילוב, הוא מוזיקאי מובטל החי עם בתו נינה (יעל לוין) ובנו מישקה (אורי יניב) בפרובינציה נידחת, מרחק שנות אור מאינטנסיביות הכרך הגדול והמנוכר. חייו הקטנים מלאים חלומות גדולים כשבתוכם שאיפה גרנדיוזית (בת 20 שנה) לכתוב אורטוריה בשם "כל בני האדם - אחים הם". "כל אדם נולד עם נשמה של יוצר וחייב לעשות משהו כדי שאחר-כך, כשהוא ילך, לעולמו יישאר ממנו משהו", הוא אומר בטרם הצליח לסיים את כתיבת העמוד הראשון.
בדומה לנסיך מישקין של דוסטויבסקי, הידוע בכינויו ה"אידיוט", גם סאראפנוב הוא אדם שכולו תמימות, אופטימיות, אהבה ואמונה שלמה בכל מי שהוא פוגש. התנהגותו חסרת ההיגיון ונטולת האגו, יכולה להיראות לעיתים טיפשית ומגוחכת, אך באורח פלא היא מחלחלת למעמקים ומשנה לבלי הכר את כל מי שפוגש בו.
כך קורה לשני הצעירים הפוחזים, סילבה (מיקי לאון) וולודיה (דניאל צ'רניש), הנקלעים בלילה גשום לביתו. בחפשם קורת גג זמנית, הם ממציאים סיפור מופרך וטוענים שוולודיה הוא בנו הבכור, האבוד והלא נודע. סאראפנוב הנרעש מעוצמת הגילוי, מוצא טעם ומשמעות חדשים לחייו. אהבתו המיידית לבחור הצעיר, משנה את חייהם
והופכת את הבלתי אפשרי - לאפשרי מאוד. עוצמה ורגש איבגי בתפקיד הראשי, מצטרף לראשונה לתיאטרון גשר ובבימויה של לנה קריינדלין ("
מדיאה", "
עניין של סגנון") ומצליח בכישרון רב, להפוך את הבלתי אפשרי - לאפשרי. הוא מדבר רוסית ועברית במבטא כבד, מנגן בקלרינט ומעל לכל נושא את ההצגה על כתפיו, ומפיח חיים, עוצמה ורגש בדמותו הפתטית והמקסימה של סאראפנוב.
העיבוד החדש של בן לוין ממקם את עלילת המחזה בעיירה דרומית בארץ ומצליח לשמור על איזון נכון ועדין בין המקור הרוסי והמציאות הישראלית המוכרת ומעוררת ההזדהות. התרגום (בייעוץ של רועי חן) קשוב לטעויות דקדוקיות מלאות הומור וסלנג ישראלי מחוספס ועכשווי. התפאורה המקסימה של סשה ליסיאנסקי, מצליחה להעביר את השכונה הקטנה על דמויותיה האנושיות ומסבירות הפנים.
הבחירה לשלב באנסמבל, שחקנים ותיקים וצעירים, יוצרת לעיתים תחושה לא קוהרנטית בעיצוב הדמויות והעלילה. הפתאומיות והשרירותיות העלילתית במערכה הראשונה, מתקבלות בברכה, כשאיבגי מוביל את העניינים ואף יוצרות מעמדים קומיים מלאי סנטימנטליות צובטת לב. אולם במערכה השניה, ניכר כי הבימוי לא מטפל כראוי בחלק מהדמויות והשחקנים הצעירים לא תמיד מצליחים להתגבר על השינויים הקיצוניים בעלילה.
השתלבותו המהירה של האח הבכור בחיי המשפחה המורכבים, הדחתו הפתאומית של בן זוגה של האחות הנחשקת ומעל לכל - הסיום השרירותי והמאולץ - משטיחים את הניואנסים של החלק הראשון ויוצרים מעמדים גרוטסקיים הפוגמים במרקם היחסים הרגיש. יחד עם זאת, ראוי לציון מיקי לאון המגלם פרחח מאצ'ואיסט וחינני ודניאל צ'רניש השובה לב והכריזמתי כוולודיה, הבן הבכור. הקשר המיוחד הנרקם בינו ובין איבגי הוא לב ליבו של הסיפור המופרך והנאיבי, והוא סוחף ומחמם לב.
