בית המשפט העליון פסק היום (29.4.07) בהחלטה תקדימית, בהרכב מורחב של 7 שופטים, כי חולים סיעודיים המאושפזים במוסדות פרטיים, הפועלים ללא היתר, אינם זכאים לקבל תמיכה תמיכה כספית (גמלת שירותים מיוחדים) מטעם המדינה.
ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בעתירה שהגישו שתי בנותיה של חולת אלצהיימר שניזקקה לאישפוז במוסד סיעודי. לטענתן בשל מצבה של אימן הן נאלצו להעבירה למוסד סיעוד פרטי שעלות האשפוז בו עומדת על כ-7,500 ש"ח לחודש. השתיים שהביעו סיפוק רב מהטיפול שניתן לאימן נדהמו לגלות כי גמלת הביטוח הלאומי שעמדה על סך 2,200 ש"ח נשללה מהמשפחה, עם המעבר למוסד הסיעודי.
הואיל ועול החזקתה של האם במוסד הפרטי הלך והכביד על שכמן, פנו השתיים לביטוח לאומי בבקשה שיחזור בו מהחלטתו לשלול מאמן את תשלומי גמלת השירותים המיוחדים. משסורבו, ביקשו את עזרת בית המשפט.
באמצעות עורכי הדין, רון טלר ומוטי קניאל, טענו העותרות כי תקנות הביטוח הלאומי מפלות לרעה נכים המוחזקים במוסדות, לעומת אלה שמצבם מאפשר להם לשהות בביתם. אפליה זו באה לידי ביטוי בשלילת התמיכה הכספית (שנועדה לסייע במימון טיפולם) מאלה הנאלצים להתאשפז במוסדות הפרטיים.
הביטוח הלאומי, באמצעות עו"ד יובל רויטמן, טען מנגד כי התקנות מבטאות עמדה עקרונית ראויה לפיה "רווחת החולה תהיה גדולה יותר אם יישאר בסביבתו הטבעית ובחיק משפחתו". לדבריו המדינה אכן תומכת בחולים הנאלצים לעקור למוסד סיעודי, ובתנאי שמדובר במקום המוכר על-ידי המדינה. "אין לצפות מן המדינה להעניק תמיכה למי שמאושפז במוסד בלתי מורשה", הדגיש רויטמן.
השופט אדמונד לוי, החתום על פסק הדין העיקרי, דחה את העתירה וקבע, בין היתר כי "בכך שהמדינה אינה מסבסדת את שהותו של החולה במוסד שאינו מורשה, היא מגנה לא רק על החולה, אלא אף על הקופה הציבורית".
השופט אליקים רובינשטיין ציין כי בתחילה סבר שיש לקבל את העתירה "מטעמי צדק", ואולם בסופו של דבר הגיע למסקנה לפיה 'האינטרס הכללי מחייב למנוע העברת כספי ציבור למוסד פרטי הפועל ללא היתר ובלי פיקוח אפקטיבי'.
העתירה נדחתה פה אחת ונדונה כאמור בהרכב מורחב של 7 שופטים : הנשיאה דורית ביניש, השופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אשר גרוניס, מרים נאור ואליקים רובינשטיין.
