קופת חולים לאומית סירבה לבצע השתלת מח עצם בחולה שסבל מ-CLL וכעבור זמן מה החולה נפטר. כך עולה (יום ג', 1.5.07) מ
דוח המסכם עשור לנציבות. הקובל, תושב באר שבע, פנה בשם אביו לנציבות הקבילות בקבילה נגד קופת חולים לאומית.
לטענת הקובל, אביו סבל מ-CLL מאז 2001. החולה קיבל את כל הטיפולים המוכרים לטיפול ב-CLL, לרבות טיפולים אגרסיביים, אך תגובתו לטיפול היתה מוגבלת. הקובל צירף מכתבים החתומים על-ידי שלושה רופאים שבדקו את החולה: פרופ' נגלר, מנהל המחלקה להשתלת מח עצם בבית חולים שיבא, ד"ר לוי, מנהל המכון ההמטולוגי בבית החולים סורוקה וד"ר קורסונסקי, ההמטולוג המטפל במסגרת קופת החולים. השלושה קבעו, כי למרות שהמחלה היתה מפושטת, החולה היה במצב כללי טוב, פעיל ומתפקד היטב.
כמו-כן, מבחינה טיפולית, הרופאים קבעו שהטיפול המתאים ביותר באותו השלב היה השתלת מח עצם מתורם. מאחר שהחולה היה בן יחיד, דובר על השתלה מתורם זר.
ד"ר לוי כתב במכתבו, כי היות ומדובר ב-CLL, אין כל מניעה לבצע השתלה גם במחלה מתקדמת והסיכויים להצלחתה הם טובים. פרופ' נגלר הדגיש במכתבו, כי השתלת מח עצם אלוגנאית הינה טיפול קוראטיבי (בעל פוטנציאל ריפויי) במצבו של החולה, עם תגובה מצוינת. כלומר, בשונה מטיפולים אחרים למחלת הסרטן, אשר מאפשרים לכל היותר לעכב את התקדמות המחלה, בטיפול המדובר יש סיכויים לריפוי מלא של המחלה. גם ד"ר לוי הזכיר במכתבו כי חולה אחד ממחלקתו, עם CLL ומחלה מתקדמת, עבר השתלה אלוגנאית והיום הוא בריא וללא מחלה.
ממכתב נוסף שצורף לקבילה עולה, כי כבר ב-2003 התייעץ החולה עם פרופ' סלוין, מנהל המחלקה להשתלת מח עצם בבית החולים הדסה עין כרם, ומנהל המרכז הארצי להשתלת מח עצם והמרכז לאימונותרפיה של הסרטן וזה המליץ לו על השתלת מח עצם. אך הרופאים המטפלים העדיפו באותו השלב אפשרויות טיפוליות אחרות, אולם בעת הגשת הקבילה, מלבד ההשתלה לא נותרה אופציה טיפולית אחרת.
בעקבות כך, פנה הקובל לקופת החולים בבקשה לאשר לאביו את ביצוע ההשתלה, אולם בקשתו נענתה בשלילה כעבור חודש ימים. יש לציין, כי השתלת מח עצם כלולה בסל הבריאות בשתי שיטות. מהמסמכים הרפואיים שצורפו לקבילה עלה, כי היתה קיימת הצדקה רפואית ברורה לביצוע הטיפול וההמלצה לטיפול היתה סבירה, ולפיכך חלה על הקופה החובה לממנו.
הקופה סרבה לממן את ההשתלה הנציבה דאז פנתה לקופה, אך הקופה דבקה בסירובה לממן את ההשתלה, וזאת בטענה כי: "השתלת תאי אב בחולה מעבר לגיל 65, הסובל מ-CLL הוא טיפול לא סטנדרטי ולא נכלל בהתוויות המקובלות של ועדת הקונצנזוס".
בשל סירוב הקופה, פנתה הנציבה לקבלת חוות דעתו של פרופ' רואו, מנהל המכון להמטולוגיה והשתלת מח עצם בבית חולים רמב"ם, וכך נכתב על ידו: "ההמלצה להשתלה אלוגנאית הינה סבירה ומבוססת".
פרופ' רואו העריך את סיכויי ההישרדות בכ-20%. כמו-כן, חשוב להדגיש כי פרופ' רואו לא כלל כל הסתייגות בחוות דעתו, בדבר העדר מקובלות רפואית לביצוע הטיפול, נהפוך הוא.
לצורך בירור שיקוליה המקצועיים של הקופה, פנתה הנציבה לפרופ' מיטלמן, מנהל האגף הפנימי בבית חולים איכילוב, שהינו יועצה של קופת חולים לאומית בתחום ההמטולוגי. לדבריו, "בהחלט ישנם יותר ויותר מקרים של השתלה אלוגנאית, ואפילו מוצלחת, בחולי CLL. אותם המקרים יוצאי הדופן, הם חולים צעירים יחסית (בדרך-כלל פחות מ-60), שמוצו בהם כל האפשרויות הקודמות והם במצב סביר".
פרופ' מיטלמן העריך את סיכויי התמותה בהשתלה ולאחריה בסדר גודל של כ-30%-50%, ואת סיכויי ההישרדות לטווח הארוך בכ-10%-20%. הנציבה הודיעה לקובל כי קבילתו מוצדקת כי על הקופה מוטלת החובה לממן את ההשתלה.
הקופה ציינה, כי "מאחר שהוחלט להעביר את הדיון בנושא זה לוועדת מומחים מקצועית, יש להמתין עד שוועדת המומחים תקבע את עמדתה". הנציבה הסבירה לקובל כי עליו לפנות למנכ"ל משרד הבריאות בבקשה לאכוף את ההחלטה על הקופה. מספר ימים לאחר קבלת החלטה, היא קיבלה את חוות דעתם של שני מומחים אשר הועברו לידיעת הקופה.
לאחר תום תקופת כהונת הנציבה, ביום ה-21 מיום מתן הקביעה, בוצע בירור טלפוני של עובדי הנציבות על-מנת לברר האם נעתרה קופת החולים לקביעה הנ"ל. מברור זה עלה כי האב נפטר באותו הבוקר.
