במהלך דיון בערעור שהגישו שני קטינים תושבי דהיישה נגד הרשעתם בעבירות ביטחונות, עלתה שאלת שיקומם במסגרת שירות בתי הסוהר.
השניים, צעירים כבני 16, הורשעו בעבירות של ניסיון לחברות בארגון טרוריסטי, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ועוד.
לפי כתב האישום, בתחילת נובמבר 2005 תכננו השניים להצטרף לארגון "חללי אל-אקצה" ולבצע פיגוע התאבדות בישראל. כחלק מתנאי הקבלה לארגון התבקשו "לרצוח יהודי". הנאשמים פנו לבצע את זממם בשכונת גילה בירושלים. לאחר חיפושים והתלבטות באשר לזהות הקורבן, החליטו לדקור אדם מבוגר חובש כיפה. במזל תוכניתם נכשלה: הסכין שבאמצעותה ביקשו לבצע את מעשה הרצח "סירבה" להינעץ בקורבן, שהצליח לנוס על נפשו.
עם תפיסתם הועמדו לדין, נתקבל בעניינם תסקיר שירות מבחן ונגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל שנעו בין 4 ל-4.5 שנים. בערעור שהגישו לבית המשפט העליון, באמצעות עורכי הדין הישאם פראג' ומוסטפא יחיא, ביקשו השניים להקל בעונשם ולהפנותם להליך שיקומי מתאים.
השופטים אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין ויוסף אלון דחו (ב', 30.4.07) את הערעור בקובעם כי מדובר בעבירות חמורות המחייבות נקיטה בצעדי הרתעה משמעותיים.
השופט רובינשטיין שכתב את פסק הדין בחר להידרש לשאלה העקרונית בדבר תנאי כליאתם ואפשרויות שיקומם של קטינים המסווגים כאסירים ביטחוניים. בהחלטתו הבהיר כי ראוי שגם אסירים אלה יזכו לטיפול שיקומי במסגרת כותלי בית המאסר. לדבריו האינטרס הציבורי הוא המחייב זאת: "היעדר טיפול סוציאלי והיעדר הסדרי לימוד... טעון חשיבה ויפה שעה אחת קודם... הדעת נותנת כי איש אינו מעוניין שהקטינים הבאים בשערי בית הסוהר ובצקלונם עבירות בתחום הטרור, יזכו לשדרוג בעבריינות, ובית הסוהר יהפוך להם לאוניברסיטה למדעי הטרור... בלא שמנגד ישנו מאמץ, גם אם סיכוייו מעורפלים, לטיפול, לתעסוקה, ולחינוך".
לנוכח הקביעות העקרוניות בפסק הדין הורה השופט להעביר את החלטתו ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה באופן אישי.
