הסרט הדוקומנטרי "
עשיתי הפלה", המשודר הערב (שלישי, 8.5) ב-yes דוקו, מציע נתונים: למשל, 1.3 מיליון נשים עושות הפלה בכל שנה בארה"ב. אבל חשוב מזה, הוא מגולל עדויות. בתקופה השמרנית הזאת של ארה"ב, שבה אפילו בוחנים מחדש את פסיקת רו נגד וייד, שאישרה ב-1973 את חוקיותן של הפלות מלאכותיות, שמיעת העדויות ברצף היא חשובה.
עדויות הנשים הצעירות יותר, שעשו הפלות בשנות ה-2000, מעניינות במיוחד משום שהן חושפות חומה של שתיקה, תחושות בושה ורגשות אשם, שהיו אמורות להיעלם עד עתה. לעומתן, פלורנס רייס, שעשתה הפלה לא חוקית ב-1938, אומרת בגאווה: "אין לי חרטות". הוגת הדעות הפמיניסטית גלוריה סטיינהם עשתה הפלה ב-1957. גם היום, היא מצהירה, היתה עולה על גגות ומניפה דגלים כדי לחגוג את הזכות שיש לה לקבל החלטה כזאת.
האמנית סאלי אלדריך, בתה של ג'יליאן אלדריך במאית הסרט, מספרת על שתי הפלות שעשתה ב-1963 ו-1964. היא קיבלה זימון לבית המשפט להעיד נגד הרופא שביצע את ההפלה. באולם בית המשפט שיסעו את דבריה, אך לבסוף הצליחה לומר שלדעתה הוא גיבור.
לורטה רוס, שעשתה הפלה ב-1970, מספרת סיפור נורא. היא הרתה לבן דודה, שכפה עליה יחסי מין כשהיה בן 27 והיא בת 14. כשסיפרה לאמה על ההריון, היא היכתה אותה.
סיפורים עכשוויים מעניינים שייכים לרובין רינגלקה קוטקה, שעשתה הפלה ב-1992, ולג'ני איגן, שעשתה הפלה ב-1997. כשרובין היתה בת עשר הוריה התגרשו, אמה יצאה מהארון והחלה לחיות עם אשה. המשבר דחף את רובין לזרועות הכנסייה הקתולית. שם פיתחה עמדה חריפה נגד הפלות, עד שנכנסה להריון. אף שהתביישה מאוד בהריון, דבקה באמונתה והחליטה ללדת את התינוק ולהציעו לאימוץ. היא הגיעה לסוכנות שקיבלה אותה בחום. נציגת המקום היתה מאושרת לשמוע שרובין היא סטודנטית באוניברסיטה ובאה מבית טוב. היא פחות התלהבה לשמוע שבן זוגה, אף שגם הוא היה מבית מצויין וסטודנט באוניברסיטה, היה שחור. "אין לנו צורך בתינוקות מעורבים", אמרה לצעירה האדוקה.
איגן היא בת למשפחה מורמונית. אמה ילדה אותה כשהיתה נערה וסבתה ילדה את אמה כשהיתה נערה אף היא. איגן לא רצתה להמשיך את השרשרת הזאת ועשתה הפלה. עד היום מהדהדות באוזניה הצרחות של אמה שהאשימה אותה ברצח.
המסר של הסרט בעד הפלות חד וברור, אך אליו מצטברת גם עדות קשה נגד אמהות, שבחרו ללדת את בנותיהן, אך לא תמכו בהן ברגעיהן הקשים ביותר.
"עשיתי הפלה". yes דוקו. יום שלישי, 8.5 ב-21:00 