אדוארד זינגר ביקש מבית המשפט לחייב את אל על לשלם לו פיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש לאחר שטיסה מפריז לישראל נחתה נחיתת ביניים בשדה התעופה עובדה והתעכבה שלוש שעות. בכתב התביעה נטען שזינגר לא ידע על נחיתת הביניים והדבר לא צוין בכרטיס הטיסה ומשכך הפרה חברת אל על את ההתקשרות החוזית בין הצדדים ופעלה שלא בתום לב.
זינגר שוחח לדבריו, עם סוכן הנסיעות כשהמטוס נחת בעובדה וזה מסר שנחיתת הביניים לא היתה מתוכנת ולא ניתן היה לדעת עליה מראש. לטענתו, בני משפחתו המתינו לו לשווא בנתב"ג ונאלצו לחזור על עקבותיהם ובנוסף מסיבה לכבודו התבטלה.
בכתב ההגנה הכחישה חברת אל על את טענותיו של זינגר וביקשה לדחות את התביעה. לדבריה, נחיתת הביניים היתה מתוכננת מראש שכן הטיסה מפריס לא היתה ישירה וסוכן הנסיעות, שקיבל לידיו את כרטיסי הטיסה, ידע על כך ואמור היה לעדכן את זינגר בעניין. חברת אל על הוסיפה שלא הפרה חוזה כשלא ציינה על גבי הכרטיס שהטיסה כוללת נחיתת ביניים.
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בקריות אילת דגן, שדנה בתיק בחודש מרס, היתה הוגנת עם זינגר כשהציעה לו לצרף את חברת הנסיעות כנתבעת או לזמן את הסוכן כעד מטעמו ולדחות את הדיון (דבר שאינו מקובל בבית המשפט לתביעות קטנות, א.פ.), "כדי לאפשר את יומו בבית המשפט", אולם הוא דחה את הצעתה והתעקש שהדיון יסתיים. הדבר נרשם לחובתו והתביעה נדחתה למרות שהשופטת דגן האמינה שזינגר לא ידע מראש על נחיתת הביניים.
"בנסיבות אלה לא הוכח בפני שסוכן הנסיעות לא ידע או לא צריך היה לדעת כי מתוכננת מראש נחיתת ביניים". השופטת הוסיפה, שלא הוכח שאל על התרשלה במובן הסעיפים הרלוונטיים לאמנת ורשה ולחוק התובלה האווירית כשלא ציינה על גבי כרטיס הטיסה את עניין נחיתת הביניים. לטענתה, זינגר יכול היה להודיע לבני משפחתו על העיכוב ולא היה צריך לבטל את המסיבה לכבודו. "אני מסכימה שמוטב שעל גבי כרטיס הטיסה תהיינה רשומות נחיתות ביניים, ככל שמתוכננות, ואולי ראוי לעשות כן ואולם התובע לא הצביע על מקור שבדין לחיוב הנתבעת לרשום על גבי הכרטיס עצמו את נחיתת הביניים ולא הוכיח שהנתבעת הפרה חובותיה או התרשלה".
בנסיבות העניין השופטת לא הטילה על זינגר הוצאות משפט. ת.ק: 721/06.
