חדירת האינטרנט לחיינו אינה פוסחת גם על הציבור הדתי. עשרות ראשי ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומנהלי המוסדות בהן מתחנכים למעלה מ-20,000 תלמידים התכנסו (יום ד', 9.5.07) במרכז ישיבות בני עקיבא ברמות שפירא לדיון בדרכים להתמודד עם סכנות האינטרנט.
החשיפה לאינטרנט עצומה, ואפילו ראש הישיבה התיכונית בשדה יעקב הודה כי בבתיהם של 100 אחוז מתלמידיו יש אינטרנט, וכמעט אצל כולם אין תוכנות סינון. אלא שהתכנים באינטרנט לא תמיד הולמים את מסורת ישראל-סבא. בפני עשרות הרבנים ומנהלי המוסדות הופיע יונה פרסבורגר, שערך מחקר מקיף על סכנות האינטרנט והדרכים להתמודד על התופעה. מהנתונים שהציג פרסבורגר עולות הסכנות הנשקפות מאתרי זימה, אתרי הימורים, אתרי סמים, אתרי כתות, אתרי רוע ואלימות עד מוות וכן התמכרות לגלישה.
באנרים לא צנועים בגוגל פרסבורגר הציג בפני ראשי הישיבות כיצד חיפוש תמים באינטרנט אחר מושגים תורניים בגוגל מביא לאתרי זימה, לצד תשובות ענייניות. לדבריו, בשונה מגוגל הבינלאומי - לחיפוש בגוגל העברי יש תמיד חיסרון שבגינו מופיעים באנרים לא צנועים בראש הרשימה. בישראל, בניגוד למדינות המערב, לא ניתן להחיל אחריות פלילית על קישור לאתר בלתי ראוי.
הוא הגיש לראשי הישיבות ולמחנכים מסמך מסכם של המלצות. בין היתר הציע שהגלישה באינטרנט בבתי הספר תתבצע בנוכחות שני אנשי חינוך, בכל כיתה, ובאופן שהמורה יוכל לפקח לאן התלמידים גולשים. בבית, הציע להתקין תוכנות חסימה, אך להגביר את ההסברה לילדים על הצורך להישמר מפני נזקי הרשת.
שלוש גישות מרכזיות בדיון שהתפתח לאחר מכן בין ראשי הישיבות בלטו שתי גישות מרכזיות. הגישה הטהרנית אותה ייצג הרב שמעון כהן, ראש מוסדות מוריה בבאר שבע, ומולה גישת מוקד השליטה הפנימי אותה הציג ראש ישיבת שדה יעקב, הרב שמחה לוי. הרב דוד סתו העלה גישת ביניים בנוגע לאינטרנט.
הרב שמחה לוי אמר כי הוא חש תחושה עמוקה של חרדה - התחרדות. לדבריו, העמדה של בואו נסגור ונטיף, גישת הטהרנות, הביאה את הציבור הדתי למצב בו הוא נמצא. גישת הטהרנות בעצם מציבה מגדלור שאחרי אורו על התלמיד לנהות, אך לטענת הרב לוי לא הוא ולא עמיתיו יכולים לאמץ גישה שכזו. "גישת הטהרנות לא עובדת. בעולם החרדי גישת הטהרנות היא זו השלטת, וגם שם זה לא עובד", אמר.
הוא הציע לחסן את הילדים על-ידי בניית מודל שייתן להם כלים לבנות מוקד שליטה פנימית, ולא עוד חסימה טכנולוגית שתפקח, ואותה יפרצו בחמש דקות. הוא הסביר שהילדים כבר נמצאים בתוך האינטרנט, ו"אי אפשר לחלץ ג'יפ שתקוע בבוץ ולהשאיר את הידיים בכיס. חייבים להתקרב לתלמידים. אני לא אומר שצריך חלילה לגלוש למקום אסור. הרציונאל הוא לתת בתלמידים אמון, וזה אפשרי". הפתרונות שנתן לכך הוא עיסוק אינטנסבי בנושא היכולת לבחור לאן לגלוש ולא להימנע מלשוחח עם תלמידים על הנושא הרגיש. לדבריו, יש להציב גדרים באמצעות החתמת תלמידים על אמנת גלישה, ולהציע ליווי חינוכי לתלמידים שנכשלו וגלשו לאן שלא צריך.
הרב שמעון כהן, ראש מוסדות מוריה בבאר שבע, אמר כי מי שיוצא נגד התופעה הטהרנית מטיף למעשה לטהרנות-סופר. הוא הציע שלא להתפתות ולתת לגיטימציה לעצם הגלישה המסמלת את מורכבות הבעייתיות של תרבות המערב. ואמר כי צריך לייצר תלמידי חכמים הסולדים מן האינטרנט.
הרב דוד סתו, דובר איגוד ישיבות ההסדר, אמר כי אי אפשר לפסול כלי שהעולם כולו עובד איתו והישיבות מפיצות את תורתן דרכו, בארץ ובעולם, ושיש בו צדדים חיוביים. הוא טען כי יש לנצל לטובה את האינטרנט. "תופעת הבדידות מהאינטרנט לא נובעת רק מתחושת ריק של אנשים משועממים מקריאה ומלימוד אשר מחפשים מפלטם באינטרנט. זה לא רק יצר. אנשים גולשים כי זה אחד הכלים שמאפשר להם להוציא את שעל ליבם ובמחשבתם, וקשה להם להוציא את זה. ילד או מבוגר מרגישים שאין להם כלים במפגש עם ההורים, עם הרב או עם אחרים, ואין להם כלים שיגאלו אותם מבדידותם. על כן השאלה לא רק מה עושים עם הכלי אלא גם איך מתמודדים עם התופעה של הבדידות".
הוא אף שיתף את הנוכחים וסיפר כי מזה שלוש שנים הוא מתלבט עם ילדיו ואשתו, ו"עד היום לא הכנסנו את האינטרנט לביתנו".
