ריצ'רד טוגמן (Richard Togman), צעיר יהודי קנדי בן 23 השלים לפני מספר שבועות את מסע הכומתה בן 35 ק"מ בטירונות של חיל השריון ולפניו מסלול ההכשרה המקצועית על הטנקים לתפקיד של נהג, תותחן או טען.
שוחחנו השבוע עם ריצ'רד לאחר סיום השלב הבסיסי של הטירונות וקבלת הכומתה השחורה הנחשקת כל כך. מסלול חייו היה כשל רבים מבני הקהילה היהודית בת'ורנהיל. הוא למד בבתי הספר היהודיים והשלים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת Wilfrid Laurier. ואולם לריצ'רד היו תוכניות אחרות וחלום גדול להגשים. כבר בשנה הראשונה ללימודים האקדמיים הוא גמר אומר לשרת בצה"ל ולתרום לביטחונה של מדינת ישראל, מולדתו של העם היהודי. ציונות אמיתית, נחישות ואומץ לב חברו יחדיו בקבלת ההחלטה. כטבעם של דברים, הוא בחר לעדכן ראשית את אביו ורק אח"כ את אימו ומשקיבל את ברכתם החל להתכונן למסע הארוך של שירות בצה"ל.
החיים אינם קלים לריצ'רד. הוא אינו רגיל לקיץ הישראלי ולשמש הקופחת ובתנאי הקיצוניים של חיים בתוך טנק. מעבר לכך קיימים קשיים אובייקטיביים של מאמץ גופני באימונים, שפה ומנטאליות. יחד עם זאת, דבר אינו שובר את רוחו, וניכר שהוא החל ללמוד את הסלנג הישראלי וגם את קוד ההתנהגות הישראלי. כן, גם הוא למד לקטר בשיחות עם הוריו. אביו מרטי מבקש להדגיש בראיון ל'שלום טורונטו', כי את הקיטורים הוא משמיע תמיד רק בסוף השיחה והם לעולם אינם הנושא המרכזי.
ריצ'רד אומץ כחייל בודד ע"י קיבוץ יראון ומקלה עליו העובדה שבישראל חיים קרובי משפחה, שביתם פתוח עבורו בכל עת. עם "החבר'ה" החדשים בשריון הוא יצר מערכת קשרים קרובה וביחד הם מבלים לעיתים קרובות בסופי השבוע ובחופשות. "היציאות על הפנים", הוא אומר בשפת הסלנג הישראלית, אבל "בסך הכול, זו חוויה גדולה, אני מרוצה ומאמין מאוד בדרך בה הלכתי". ריצ'רד אינו רואה כל סתירה ביו השירות בצה"ל לבין הנאמנות המלאה והמוחלטת לקנדה. "ניתן להיות נאמן לשתי המדינות ולהיאבק על אותם ערכים משותפים", הוא מסביר.
לא קל להורים להורים, מרטי וטלי, לא היה קל. הבשורה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר. האם טלי, אומרת ל'שלום טורונטו", כי בתחילה היה ניסיון להבין את מניעיו של ריצ'רד ולברר אם הוא שלם עם ההחלטה ובעיקר מבין את המשמעויות שלה. "הוא היה איתן בדעתו כבר מהרגע הראשון. הוא רצה להיות קרבי ובאופן פנים ואופן לא ג'ובניק. כששאלנו אותו אם יתאכזב אם לא ישובץ בתפקיד המיוחל, הוא השיב שהוא מוכן גם לקלף תפוחי אדמה במטבח", מספרת טלי בגאווה גלויה בבנה.
ויש גם דאגות טבעיות של הורים. החדשות מישראל, כפי שמשתקפות בערוצי הטלוויזיה, בהחלט מטרידות. כמו כל הורה ישראלי הם ממתינים מתוחים לשיחת הטלפון של הבן ועוקבים אחר לוח השנה. ריצ'רד מתכנן לחזור לקנדה לאחר שימלא את חובתו למען העם היהודי, ובבית יחכו לו, לגיבור שלהם, בכיליון עיניים.