ילדים הנחשפים לרמות גבוהות של אלרגנים מחתולים בשנתיים הראשונות לחייהם עלולים להיות בסיכון גבוה יותר להפוך אלרגיים לבעל החיים, כך עולה ממחקר חדש מגרמניה. יחד עם זאת, הסיכון לרגישות נעלם בגיל 6.
הממצאים מראים כי המנעות מחשיפה לחתולים בבית לא מספיקה כדי להגן על ילדים מסויימים מאלרגיה, כך לדברי החוקרים - מהמרכז הלאומי למחקר GSF בנירנברג.
מספר מחקרים הראו כי גידול חתולים בשלב מוקדם בחיים מעלה את הסיכון לפתח אלרגיה לחתולים, בעוד אחרים גילו כי בעלות על חתולים מגנה למעשה מפני אלרגיה לחתולים.
מאחר שרוב המחקרים בדקו רק נקודת זמן אחת, עורכי המחקר עקבו אחר קבוצה של 2,166 ילדים מרגע לידתם ועד גיל שש. כאשר היו הילדים בני שלושה חודשים, אספו החוקרים דגימות אבק מבתיהם. בגיל שנתיים ושש, אספו החוקרים דגימות דם של הילדים ושוב דגימות אבק מהבית.
ככל שרמות האלרגן של החתול היו גבוהות יותר באבק שנאסף מהבית כאשר הילדים היו בני שלושה חודשים, כך גבוהה יותר היתה הסבירות שהילדים יפתחו רגישות לאלרגן בגיל שנתיים. המשמעות של רגישות לאלרגנים אינה כי הילד יהפוך אלרגי, למרות שהיא מצביעה על כך שהילד עלול להיות בסיכון גבוה יותר.
יחד עם זאת, בגיל שש, לא גילו החוקרים קשר בין החשיפה לאלרגנים של החתול בגיל הינקות לבין רגישות לאלרגן או לנוכחות תסמין אלרגי או מחלה כלשהם.
הם גילו כי חשיפה כוללת לחתולים לאורך זמן - שהוגדרה כנוכחות חתול בבית והתדירות בה הוא בא במגע עם חתולים מחוץ לבית - העלתה את הסבירות לרגישות בקרב ילדים עד גיל שש. ילדים שלא היו עם חתולים בבית אך באו במגע לעיתים קרובות עם בעלי החיים היו בסיכון גבוה במיוחד לפתח רגישות, במיוחד אם הוריהם סבלו ממחלה אלרגית כלשהי.
במאמר נלווה למחקר ציינו החוקרים כי הסטוריה משפחתית של מחלות אלרגיות נשארה עדיין הגורם החשוב ביותר בקביעה אם ילד יפתח אלרגיות. הם ממליצים כי הורים לילדים בסיכון לא יחזיקו חתולים בבית, וינסו למנוע חשיפה לבעלי החיים מחוץ לבית גם כן, למרות שצעד זה עשוי שלא להספיק כדי למנוע מילדים להפוך רגישים לאלרגנים של החתול.
