מסמך מדיניות חדש, תחת הכותרת "תוכנית אסטרטגית לחיזוק מעמדה של ירושלים כבירה ציביליזציונית של העם היהודי", מצדד למעשה בהקמת מרכזים אוניברסליים שאין קשר בינם ליהדות. מסמך זה צפוי לקומם עליו את התנגדות הדתיים, שכן הוא אינו מטשטש את מעמדה היהודי התורני של הבירה.
המסמך החדש הוכן במכון לתכנון מדיניות העם היהודי עבור ממשלת ישראל ועיריית ירושלים. מנסחי המסמך מציגים אותו ככזה העשוי לחזק את מעמדה של ירושלים כבירתו התרבותית של העם היהודי וכמרכז תרבותי ורוחני לאנושות כולה, תוך כיבוד ושמירה על חשיבותה לנצרות ולאיסלאם.
לפי ההצעה, שלושת הממדים העיקריים העשויים להוות כלים מרכזיים בפיתוח ירושלים הם: הממד הציביליזציוני - ובכלל זה התרבותי, הדתי, הרוחני, האתי והחינוכי, הממד הגיאוגרפי והתיירותי והממד העולמי והאוניברסלי.
המסמך מציע 35 מיזמים, שחלקם כאמור צפויים להיתקל בהתנגדות עזה שתביא להפלתם.
בין המיזמים:
- הקמת בית דין עולמי גבוה לצדק בירושלים. בעוד שבבית הדין הבינלאומי בהאג פועלים על-פי כללי משפט בינלאומי, בית דין זה ישפוט לפי מה שהוגדר כ"כללי צדק טבעי ואוניברסלי". כללים אלו עומדים לרוב בסתירה ליהדות. שופטי בית הדין העולמי הגבוה לצדק יכללו אישים והוגים, שביניהם משפטנים.
- הקמת מרכז עולמי לדיאלוג בין-דתי של שלוש הדתות המונותיאיסטיות על עתיד האנושות בירושלים. נציין, כי על-פי היהדות אין מקום לישיבת-קבע של לא-יהודים בירושלים, שכן על-פי ההלכה נחשבת ירושלים העתיקה כ"חדר המיטות" של העם היהודי עם אלוהיו, שאליו אין כניסה לזרים. עם זאת, התפילה בבית המקדש הייתה מותרת גם לגויים, אך לא מגורים בעיר, כאמור.
- עידוד זרוע מרכזית של האו"ם לקבוע את מושבה בירושלים. בהצעה זו למעשה קיים סוג של הסכמה לבינאום העיר, שכן על-פי היהדות העם היהודי הוא היחיד שאמור להוציא צדק מירושלים לשאר האומות - וזאת על-פי תורת ישראל.
- הקמת אקדמיה למנהיגות עם יהודי, הקמת אוניברסיטת העם היהודי בירושלים. גם יוזמות אלו עשויות להיתקל בהתנגדות, שכן השאלות המרכזיות אינן נוגעות למסגרת שתכלול יהודים, אלא לתוכן שיוצק לתוכן - יהדות או ענייני חולין של שאר האומות בשפה העברית.
רעיונות נוספים אותם מציע המכון הינם הקמת מרכז עולמי לפיתוח תוכנה בנושאים יהודיים והקמת מוזיאון העם היהודי בירושלים.
ההצעה ממליצה כי גם יהודי צריכים להיות מעורבים במיזם, ולפעול להפיכתה של ירושלים כבירתם של היהודים, וזאת מבלי להיזדקק באופן ישיר להיותה בירת ישראל, קשר המתחייב גם לדעת מנסחי המסמך. עם זאת, הם מגבילים ובמסקנות המסמך מסייגים כי "אסור שחיזוק יהודיותה של ירושלים ייעשה על-חשבון הקהילות והרגישויות הנוצריות והמוסלמיות".
זאת ועוד, המסמך מציין כי לירושלים פוטנציאל למלא תפקיד מרכזי במגמה של חיפוש רוחני המתפתחת בקרב רבים מהצעירים, "אף שרבים נוסעים למזרח הרחוק בחיפוש אחר רוחניות, העולם היהודי יכול להכריז רשמית על ירושלים כמרכז של נוכחות אלוהית, כחוויה של התרוממות וקירבה לאלוהות", נכתב במסמך. המחברים סבורים שירושלים יכולה לנצל את היתרון של החיפוש הרוחני, בעיקר של צעירים יהודים, ולעודד אותם לבוא לירושלים כדי לחוות זאת. להכרזה שכזו תהיה משמעות אם צעירים אכן ייענו לה.
על-פי המכון לתכנון מדיניות עם יהודי, למימוש "המגה-מיזם של העם היהודי" (כפי שהוא מכונה במסמך) תוקם ועדת היגוי של יהדות העולם ומתחתיה ארגון קטן וקומפקטי שיוביל את ביצוע התוכנית בשיתוף עם ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, הסוכנות היהודית ועוד כמה גופים גדולים בעולם היהודי. התקציב הראשוני למימוש המיזם מוערך ב-50 מיליון דולר לחמש השנים הראשונות.
פרופ' יחזקאל דרור, הנשיא המכונן של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי, מסר "חיזוק הזהות וההזדהות היהודית העולמית מחייב מדיניות חדשנית, שתכלול את חיזוק מעמדה של ירושלים כבירתו התרבותית של העם היהודי. מכאן חשיבות המסמך על ניתוחיו, חזונו המציאותי והמלצותיו המדיניות, לא רק לפיתוח ירושלים אלא גם לעתיד העם היהודי בכלל". מסמך המדיניות הוזמן על-ידי השר לענייני ירושלים והתפוצות לשעבר - נתן שרנסקי, וראש עיריית ירושלים - אורי לופוליאנסקי, והוגש לקראת שנת ה-40 לאיחוד ירושלים.
