תעשיית המדריכים האמריקנית האינסופית מכסה כל תחום, החל בסקס בגיל 80 ועד להרכבת פצצה משוקולד. נראה שיוצרי "לתפוס את הרגע" חשבו שעדיין נשאר מקום על מדף ה"עשה זאת בעצמך", משום שהסרט הוא מעין מדריך קולנועי שיכול לקבל את הכותרת "איך תהפוך לבודהיסט ב-30 יום".
"לתפוס את הרגע" מבוסס על ספרו של דן מילמן, שבו תיאר את חוויותיו כספורטאי צעיר, שפציעה בתאונה סייעה לו לגלות את מהות החיים. גיבור הסרט הוא בן דמותו, בחור צעיר, אתלט וירטואוז'. תאונת דרכים שנגרמת באשמתו כמעט מביאה למותו, אך, כמובן, גם מאלצת אותו ללמוד מחדש איך להתעמל ובעיקר איך לחיות אחרת.
יכול להיות שהרעיונות הפשטניים של הסרט - כמו זה שלפיו ההוויה האנושית מורכבת משלושה יסודות: פרדוקס, הומור ושינוי - באמת עזרו למילמן האמיתי בחייו או לפחות בנתוני המכירות של ספרו. אבל "לתפוס את הרגע" הוא סרט יומרני, והדרך השטחית שבה הוא מנסה להפוך למורה רוחני בעלות של 35 שקלים לכרטיס, הופכת אותו לדל ולמשעמם.
אז כאמור, מילמן (סקוט מקלוייץ) הוא אתלט מוכשר ושאפתן, שמצליח לשלב אימונים מפרכים והתמודדות על מקום בנבחרת האולימפית עם צריכת בירה מוגברת ומפגש עם בחורה אחרת בכל לילה. מילמן חושב שהוא בלתי מנוצח, אלא שהסרט המטיפני מבקש להראות שמתחת למעטה הנוצץ מסתתר בחור ריק מתוכן וחסר מודעות.
על-מנת לשקף את הדיסוננס, נבחר האמצעי הנדוש של סיוט שהגיבור מקיץ ממנו באמצע הלילה. מילמן שטוף הזיעה נפרד במלמול מהבחורה התורנית ויוצא להיפטר מהמחשבות המציקות באוויר הפתוח. ממש מתוך החשיכה, מגיח אדם תמהוני לכאורה (ניק נולטה) שעובד בתחנת דלק קטנה. האדם אינו מזדהה בשם, אך מפתיע את מילמן ביכולתו הפיזית מופלאה, כשהוא מטפס כהרף עין על גג תחנת הדלק. הסקרנות גורמת למילמן לשוב לשם מדי לילה, כדי לנסות וללמוד את סודות הטבע והאדם.
מילמן נכבש בקסמם של משפטים עמומים שאינם אלא שאריות של רעיונות ניו אייג' נדושים. אפילו בארה"ב של לפני 20 שנה, אז מתרחשת העלילה, רעיונות אלה מוחזרו יותר מפעם אחת. מילמן קורא לזר המסתורי על שם סוקרטס, שאותו הוא מכיר משיעורי הפילוסופיה בקולג'. כמה עצוב שבשם אותה רוח קולג', מילמן גם מכנה אותו בהמשך הסרט בשם סוק. בכל פעם שהכינוי הזה מופיע, הסרט נהפך למגוחך יותר.
כמו רוקי בודהיסט - וזאת ממש לא מחמאה - מילמן מתחיל במסע מפרך שיעדו כביכול אינו ידוע. בין קרצוף רצפת השירותים בתחנת הדלק (כדרך להשגת משמעת עצמית) להפסקת צריכת הבירה והסקס (כדי לחדד את המחשבה) החברים והמאמן של מילמן לא מבינים מה קורה לבחור שהפך מספורטאי חייכן לפילוסוף מיוסר. אך כשמתברר, להפתעתם ולהפתעת הצופים כמובן, שהמודעות שמילמן רוכש מאותו סוק מאפשרת לו יכולות גופניות מדהימות, הם ממהרים להעריץ אותו.
העלילה, כנראה על בסיס הספר, יוצרת טשטוש מכוון בין אירועים אמיתיים למומצאים, אך מבקשת גם למתוח את הגבולות בין מציאות לדמיון כחלק מערעור המוסכמות בדרך לאושר הפנימי. אלא שהסרט עושה זאת בדרך שאינה מגרה באמת את החשיבה.
"לתפוס את הרגע" עמוס ברעיונות קולנועיים ואפקטים מיד שניה ושלישית, שנראים יותר כמו ניסיון להסתיר את הפגמים הרבים. כזו היא למשל סצינה שאמורה לסמל את ההתגברות של מילמן על האגו שלו, ובה הוא נראה נלחם בעצמו בראש מגדל.
מי שיכול היה להציל את הסרט הוא כמובן נולטה, אבל נדמה שגם אוהדיו יתאכזבו מהופעתו החיוורת. אם כי זאת לא ממש אשמתו. בתור סוק אסור לו לחייך, והוא אמור לדקלם בקול שקט וסמכותי משפטים שיכולים לעבוד רק בקומדיה. אלה לא תנאים אידיאלים כדי לכבוש את המסך. למרבה הצער, נולטה לא מצליח לבנות דמות שמתקרבת למיאגי המיתולוגי, ו"לתפוס את הרגע" לא מצליח להפוך לגרסת שנות ה-2000 ל"קרטה קיד".
