בתשובה המנוסחת בחריפות יוצאת דופן, דורשת המדינה מבג"צ לדחות עתירות של האגודה לזכויות האזרח ועדאללה, נגד ביטול רשיונות ישיבת הקבע בישראל של בכירי החמאס.
שני הארגונים עתרו בעקבות ההחלטה לשלול את רשיונות ישיבת הקבע של כ-25 חברי פרלמנט וממשלה מטעם החמאס, אשר סירבו להתפטר מחברותם זו.בעתירות טענו שני הארגונים כי ההחלטה לבטל את הרשיונות אינה חוקתית ופוגעת בזכויות היסוד של בכירי החמאס. כמו כן טענו כי מדובר בהפליה וב"פגיעה חמורה בזכותם לחיי משפחה". ההחלטה טענו שני הארגונים, משמעותה גירוש הבכירים לשטחי הרשות הפלשתינית.
המדינה דחתה את טענות הארגונים. "מקרה זה נכנס לגדר המקרים הנדירים והמיוחדים בהם רשאי שר הפנים לעשות שימוש בסמכות הרחבה הנתונה לו בחוק הכניסה לישראל ולבטל את רשיונות ישיבת הקבע של העותרים בישראל. מדובר בסמכות שהשימוש בה ייעשה במשורה ובמקרים המתאימים בלבד. המקרים שבפנינו הם מאותם מקרים מיוחדים. החלטתו של שר הפנים סבירה, מידתית ונעשתה לאחר הליך מנהלי תקין", נכתב בתשובה.
"דילוג לוגי" כושל בתשובה טענה המדינה כי הארגונים ערכו "דילוג לוגי" הלוקה ב"כשלים מהותיים משפטיים ומוסריים כאחד". מדובר בנקודת מוצא לפיה קיימת אפשרות לבטל רשיונות קבע, אך באופן כה מצומצם עד כי ניתן להסיק מכך ש"רשיון ישיבת קבע של תושבי מזרח ירושלים יפקע אך ורק מקום בו התושב השתקע במדינה אחרת". לפי זה, הוסיפה המדינה, "גם אם אחד העותרים היה נבחר לראש ממשלת החמאס גם אז לא ניתן היה לבטל את רשיון ישיבת הקבע שלו בישראל, משום שביטול או פקיעה של רשיון לישיבת קבע יכול להיעשות לטענתן רק כאשר אדם משתקע במקום אחר".
איך האגודה ועדאללה "חיות בשקט"? המדינה בתשובתה מביעה תמיהה על כך ש"האגודה ועדאללה 'חיות בשקט' עם האפשרות שראש ממשלה, שר או חבר פרלמנט מטעם ארגון הטרור חמאס יתן הוראות לשגר קסאמים על שדרות (או יתמוך בהן בפרלמנט), יורה שלא לשחרר את גלעד שליט (או יתמוך בכך כמנהיג), יורה להרוג אזרחים ישראלים רבים ככל האפשר, בהתאם לרוח אמנת החמאס", ובמקביל, "יהיה גם בעל רישיון לישיבת קבע בישראל הנהנה מקצבאות ביטוח לאומי, חופש תנועה מלא בישראל, שיאפשר לו להמשיך ולסכן את תושביה ביתר נוחות וכיו"ב, ובלבד שלא העתיק את מקום מגוריו למקום אחר". זוהי "גישה אבסורדית, משוללת יסוד משפטי או מוסרי, מנוגדת לעקרונות היסוד של השיטה, לרעיונות של חירויות וזכויות אדם והיא עלולה לסכן את שלום הציבור ואת ביטחונו ואת אמון הציבור במערכות השלטון ואכיפת החוק", נכתב בתשובה.
גם תושב קבע חייב בנאמנות למדינה המדינה מציינת עוד כי למעשה בפני בכירי החמאס ניתנה האפשרות להתפטר מהפרלמנט והממשלה ולקבל רשיון קבע אך הם בחרו "לדבוק
בדרך הטרור על חשבון פגיעה מסויימת בחי המשפחה שלהם". יתרה מכך, על הטענה כי ביטול רשיונותיהם יוביל לגירושם לשטחי הרשות הפלשתינית, מגיבה המדינה כי מדובר בחברי פרלמנט וממשלה "שיש בידיהם אפשרות נוחה לקבל מעמד ברשות הפלשתינית".
יתרה מכך, הוסיפה המדינה, תושב קבע מחוייב בנאמנות למדינה וכך טענה גם האגודה לזכויות האזרח בעצמה בעתירה לבג"צ (8204/05). בעתירה טענה האגודה כי "גם בישראל מהווה תושבות הקבע מפתח לביטחון אישי, תעסוקתי וסוציאלי. תושבות הקבע מעניקה, כאמור, זכות שהייה קבועה בארץ, תעודה מזהה..., זכויות סוציאליות..., זכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות... וכולי. ...תושבות קבע טומנת בחובה גם חובת נאמנות למדינה... שלל הזכויות והחובות, הנובעות מתושבות הקבע, הינו ביטוי להכרת המחוקק בהבדל המהותי בין מי שמוצא במדינת ישראל, מבחירה או מכורח, אתר עצירה זמני, לבין מי שמוצא בה אתר קבע להשתקע בו. מדובר בהבדל כמותי - פרק הזמן הארוך בו הוא שוהה בישראל, ואיכותי - ככל שאדם חי זמן רב יותר במדינה, כך מתרבות זיקותיו אליה ותחושת שייכותו אליה מתעצמת. עם חלוף הזמן, הקשר הרגשי ותחושת השותפות בין הפרט לבין המדינה ותושביה מתחזק, עד כי נוצרת סולידריות הדדית בינו לבינם".
"אין לנו אלא להצטרף לדברים אלה", הוסיפה המדינה, "ולתמוה לאן נעלמו 'חובת הנאמנות', 'ההבדל האיכותי' ו'הסולידריות' מטיעוני האגודה בעתירה שלפנינו"?
גם אם נניח שמצבם המיוחד של תושבי מזרח ירושלים מטיל עליהם חובת נאמנות פחותה, הוסיפה המדינה, "הרי ברור שהעותרים שבפנינו הפרו בגסות את חובת הנאמנות - תהא מינימאלית ככל שתהא. העותרים משרתים בפרלמנט ובממשלה הפלשתינית ארגון טרור הקורא ופועל להשמדת ישראל. העותרים לא ויתרו על פעילותם זו אף שנאמר להם שוויתור מסוג זה ימנע את ביטול רישיון ישיבת הקבע שלהם בישראל".