"עובדה" הביאה אתמול שני ראיונות אישיים ובלעדיים, שנשאו אופי של וידוי. בראשון גבתה אילנה דיין את סיפורו של תא"ל (מיל.) צביקה גנדלמן, האוגדונר ששילם בקריירה שלו על חטיפת שלושת החיילים בהר דב. שבע השנים שחלפו מאז הלבינו את שערו של גנדלמן ושיחררו את לשונו. "עובדה" היתה מספיק ערנית לספק לו את הבמה לסגור חשבון עם המערכת שזרקה אותו ולהצביע על השניים שחמקו מאחריות: גבי אשכנזי, אז אלוף הפיקוד, שבניגוד לנורמה הצה"לית שיגר את גנדלמן לבדו למסיבת העיתונאים שבה "הגיש את ראשו", ומשה קפלינסקי, אז מפקד עוצבת הגליל, שהתכחש לעובדה שהחטיפה אירעה בתחום אחריותו. הטענות הישירות נגד הצמד שמנהיג היום את צה"ל סידרו ל"עובדה" סיפור עיתונאי רלוונטי ופרובוקטיווי, שמחכה עדיין לתגובה הולמת.
בראיון השני חשף ספי ריבלין את מחלת הסרטן שלו ובעיקר את הדרך הייחודית שלו להתמודד אתה: הוא הפך את הראיון למופע סטנד-אפ שהשכיב מצחוק את המראיין, רוני קובן, וכנראה גם את הצופים. הצורך הבלתי נשלט של ריבלין להתבדח מול המצלמות עבד הפעם לטובת העניין. זה איזן את הדיווחים הקשים (והכנים) שהסתננו לו בין בדיחה לבדיחה ומנע מראש כל אפשרות למניפולציה רגשית המאפיינת ראיונות מסוג זה.
כנסו-כנסו (לבורסה) אז מה הכסף שלכם עשה היום? כדי לענות על השאלה הזאת נולד מקצוע חדש בשידורי האקטואליה: דוגמני שוק ההון. במקום לפנות לכתב הכלכלי או לבקש מהגרפיקאי טבלה של השינויים במדדי המסחר בבורסה, עוברים המגישים אל הדוגמן מהבנק או ממרכז ההשקעות התורן. חמוש במשקפיים אופנתיים וחנוט בחליפה מדקלם הדוגמן מה עשו הדולר, היורו והמעו"ף ומוסיף הלצה מאולצת א-לה דני רופ. כולם צוחקים.
איפה פה הבעיה? קודם כל, מדובר בפרסומת במסווה של חדשות. לפעמים אפילו גובים עליה כסף. לא פלא שהברוקרים צובאים על פתחי הערוצים. תראו מה קרה לדודו הולצמן מחדר העסקות. גם פירסם את הבנק וגם נהיה סלבריטי. שנית, דוגמני הבורסה נמצאים פה לשרת את החברה שלהם ולשווק את שוק ההון בכלל. זאת הסיבה שהם חמודים, עליזים ובעיקר אופטימיים. המסר הסמוי שלהם הוא "כנסו, כנסו". הבורסה חוגגת, פראייר מי שלא מצטרף, וגם אם יש ירידות זה בסך-הכל "תיקון זמני". בקיצור, בואו להמר. באותה מידה אפשר לייסד פינה יומית של תוצאות הימורי מפעל הפיס. גם זה חדשות, לא?
