|
"היה ברור שהמבצע לא יימשך עד להחזרת החיילים"
|
|
|
"גם בחלק מישיבות הממשלה, שחלק מהשרים אומרים: יש תמיכה של הציבור. נוצר כאן איזשהו תהליך שהוא חלק מהבעיה. ולא היה באיזושהי נקודת זמן. ואז כשמישהו ממקבלי ההחלטות, מההנהגה, לא משנה, אומר: נמשיך עד שיושגו היעדים, נמשיך עד שיוחזרו החיילים, נמשיך עד – כשכבר ברור מה-12 לחודש שהמבצע לא יימשך עד להחזרת החיילים. נדמה לי שאני גם אומרת צריך להוציא את זה מהלכסיקון ב-12 לחודש. אז ככל שעולה רף הציפיות, ככה יש יותר בעייתיות לצאת", ספרה שרת החוץ. מי אומר מה? לבני ספרה כי "יש בעיה מובנית שהיא עדיין לא נפתרה. היא לא נתגלתה לראשונה במלחמה הזאת, והיא עוסקת בשאלה מי מרכז, מה התפקיד של דובר צה"ל, מה התפקיד של משרד החוץ ומה התפקיד של משרד ראש הממשלה. לדעתי, ישראל מימון מזכיר הממשלה, מרכז איזושהי עבודת מטה בנושא כבר הרבה מאד זמן, שאני לא יודעת אם השתכללה לכדי תוצר. וכרגע בעצם, מה שקורה, ... יש את דובר צה"ל, יש את משרד החוץ, ויש בכלל גם כל אחד שרוצה להתראיין". הטיפול בעורף על הטיפול בעורף אמרה לבני כי "כבר ביום הראשון, נדמה לי שהרמטכ"ל אמר: אנחנו אחראים על העורף, אנחנו אחראים על הטיפול בעורף, והדברים מסודרים ברמת הטיפול. באיזשהו שלב... אני אמרתי, נדמה לי, למפקד פיקוד העורף שהוא אמר: העורף מסודר, נדמה לי שזה היה גם בדיון על הד'אחיה, או שבוע אחרי זה, אמרתי: זה לא עוזר לי, כי זה שאתה תטפל אחרי שייפלו טילים זה בסדר, אבל השאלה אם אנחנו יכולים למנוע את נפילת הטילים ולא לטפל בהם אחרי זה".
|
|
שרת החוץ לבני תיארה בעדותה ישיבה של "השביעייה" בראשות רה"מ אולמרט [בה השתתפו גם שר הביטחון פרץ, המשנה לרה"מ שמעון פרס, השר לביטחון פנים אבי דיכטר, שר התמ"ת אלי ישי ושר התחבורה שאול מופז - א.ש], כי "בישיבה הזאת אני כבר מגיעה באיזה סוג של תחושה שפחות שומעים אותי, כי כשהתחלתי לדבר, אז ראש הממשלה בדיוק דיבר עם הרמטכ"ל או משהו, ואני עצרתי את דבריי, והוא אמר תתקדמי – תודה רבה, ואני אמרתי: אני לא סיימתי, אני מבקשת שתקשיב לי". עוד ספרה לבני על המחסור בחלופות באשר להחלטות שהתקבלו בימיה הראשונים של המלחמה. "מהימים הראשונים כשהצבא מתאר את ההתנהלות של נסראללה מול הפעילות הישראלית, הוא יוצר איזה סוג של משוואה, והוא אומר, הוא לא יודע מה הנקודה שבה הוא יחליט להפעיל את הטילים באופן מסיבי, אבל זה בוודאי יהיה פונקציה של עד כמה הוא יקבל את התגובה הישראלית, כתגובה שהיא מבחינתו, עוברת, חוצה קווים אדומים... לכן, בעלות תועלת, זה היה מבחינה מבצעית, ההישג היה לא משמעותי, ביקשתי לדעת האם יש אופציות אחרות לפעולה, כי חשבתי שנכון לשמור על איזושהי רמה נמוכה, כדי לנצל את זה ולגייס את הקהילה הבין לאומית. נאמר לי שלא, שזאת הפעולה שמביאים". כניסה ללבנון ללא נקודת הכרעה לבני מספרת על הישיבה בה הוחלט להתחיל לפעול נגד יעדי החיזבאללה בלבנון: "אני אמרתי: אין כאן נקודת הכרעה. האם המבצע יכול להחזיר את החיילים? ברור שאנחנו נכנסים ללא נקודת הכרעה. בראייה שלי זה היה מבצע, וככה שפטתי אותו".
|
|
"ב-14 יש החלטה של הממשלה... לתקוף, כשהמשמעות של זה, זה עליית מדרגה.... ככל שהמבצע הצבאי מתקדם, בעצם בעיני הרי אחד החלקים החשובים זה יכולת ההרתעה של ישראל, ככל שאנחנו הולכים ונגררים ויש יותר בעיות ותוקפים יותר טילים – יכולת היציאה משתנה, והצרכים שלי הם אחרים. אני לא יכולה פתאום להפסיק, בשעה שאני כל זה נופל עלי, ואני אומרת: סליחה, טעינו. ולכן הצורך של איזושהי שמירת משהו שמתנהל כדי שנוכל לצאת לעניין מדיני, הוא הכרחי, כי החל מה-16 לחודש כבר יש לי הרוגים בחיפה... ונקודת היציאה שלי הולכת ומתרחקת בעצם", סיפרה לבני. כשנשאלה לבני האם היא חשה כי בפגישות שהתקיימו במהלך הימים הראשונים למלחמה, היה מסחור במודיעין, ענתה: "בוודאי". לדבריה, "הישיבות הכלליות האלה כפי שאני אמרתי שהן כלליות... הן מאד לא מפורטות, הם במקרים הטובים גם כללו פרטים ובמקרים – תראו, ישיבת הממשלה של ה-12 לחודש בכלל לא התייחסה כמעט לשום היבט צבאי, בכלל. גם המטרות זה רשימה של מטרות, זה לא משהו שהוא בראייה יותר כוללת". לדבריה, בתקופה הראשונה במלחמה, לא קיימה שיחות ישירות עם שר הביטחון ועם הרמטכ"ל. "בדיונים הראשונים הצבא לא הציג אופציה שאומרת: יש לי יכולת לחסל את החיזבאללה, לפרק אותו מנשקו ויבוא לציון גואל. זה לא הונח על שולחננו כאופציה", הוסיפה.
|
|