פוסע אדם לפי תומו ברחוב הרצל ברחובות, ולא משער בנפשו כמה פלאות ופלאי-פלאות אוצרת העיר החמודה הזו בקרבה. הידעת, למשל, שלא רחוק מרחוב הרצל יש רחוב שלם הקרוי על שמו של ישראל אהרוני? הילידים (וגם ויקיפדיה) יספרו לך שמדובר בזואולוג הליטאי הוותיק, שנהג לצאת למסעות ציד ברחבי פלסטינה עם ידידו יחזקאל חנקין ושפסגת פועלו היא ללא ספק הצגת האוגר הזהוב בפני חוקרי העולם המערבי וזואולוגיו. אני אישית מעדיף להאמין שמדובר בהומאז' של פרנסי רחובות לאיש שהציג בפנינו משהו חשוב לא פחות מהאוגר הזהוב: המטבח הסיני.
מכל מקום, הנה אנחנו ברחוב הרצל, המכון מאחורינו, אנו פוסעים דרומה בנחת ובשופי ואף שוקלים לפנות מערבה כדי לבקר בשדרות גלוסקין (רחוב יפה מאין כמותו) כשלפתע, במבט לא זהיר ובלתי מתוכנן אנו קולטים שבקומה השנייה של הבניין בהרצל 177 יש מסעדה, ולא סתם מסעדה, אלא מוסד בעל שם חמוד ומצחיק: מו ומו. לא צריך מנת משכל תלת ספרתית כדי להבין שמדובר במסעדת בשרים.
טעות. בעצם, זה היה (ועודנו) אטליז. עשרים שנה זה היה אטליז, עד שהבן של בעל הבית החליט להרחיב את העסק המשפחתי גם למסעדה והתוצאה משובחת להלל. עדיף לשבת בפנים למרות שגם המרפסת המקורה חמודה ומספקת נקודת תצפית מגבוה על העוברים ושבים. אם יש לכם מכרים ברחובות, מכאן תוכלו להשקיף ולקבוע מי מהם כבר מתחיל להתקרח ומי צריכה לחמצן שורשים.
התפריט לא ענק ומתמקד כמובן בבשר, למרות שיש גם עוף, קצת פירות ים ושלוש פסטות ברטבי שמנת. לפני שנקשרים אישית לאחת המנות מומלץ מאוד לברר על המיוחדים של היום ובעיקר לברר מה אין, כי מתברר שלא תמיד מייצג התפריט נאמנה את המצאי במטבח, אשר על כן בדיקה שכזו תמנע שברון לב מיותר. כמקובל אצל קצבים ובני קצבים, הנדיבות שורה על המנות. אפילו מנה בעלת שם תמים כ"חציל על האש" מתגלה כשלושה חצילים שרופים היטב ומוגשים על פלטת עץ. בארוחות ערב מתלוות לחצילים ולכל המנות הראשונות לחמניות מופלאות מאפה בית שרק בשבילן שווה לרוץ במורד רחוב הרצל (ואפילו לוותר על גלוסקין ואוגרי הזהב).
שתי מנות ראשונות על בסיס כבד עוף הן הכבד הקצוץ המגיע כפרשנות מחיתית של המנה, כלומר לא קצוץ אלא כזה שחירעו לו את הצורה לחלוטין ומועשר בתועפות של בצל מטוגן הנוסך על העסק מתקתקות ברוכה, וגם כבד עוף עטוף בבייקון - חמד של מנה ופתיחה מושלמת לפסטיבל הכולסטרול שבהמשך.
אבל אסור, פשוט אסור לוותר על-מנת הנקניקיות שמסתתרת ברשימת הראשונות תחת הכותרת הסתמית "נקניקיות מו ומו". מתברר שמדובר בנקניקיות שמכינים במקום מבשר ראש, שומן וכמות מסחרית של פלפל שחור. זה חריף, זה טעים, זה מוגש בכלי ברזל שחור על נזיד שעועית, זה ענקי בכמותו (שלוש נקניקיות שמנות כאלה הן מנה ראשונה ב-44 שקל, אבל בינינו, זו ארוחה שלמה) ולמה להכביר מילים: לטעמי מדובר במנת הנקניקיות הטובה ביותר בארץ.
ההמשך די צפוי: הסטייקים נהדרים, ההמבורגר נפלא מאוד (מדי פעם יש המבורגר מתערובת בשרים מיוחדת, כך שכדאי לגלגל עם הצוות שיחת תחקיר לפני שהולכים על הקלאסיקה) ושאר המנות הבשריות (סטייק עוף, שניצל עגל) נחמדות, אם כי לא עליהן גאוות המקום. פה זה מקום לנקניקיות, סטייק והמבורגר. מי שילך על אלה יתקשה למחוק את החיוך המטומטם שיתנחל על פרצופו.
ואם להמשיך ולהידרש לרגע למה שמסביב: רשימת היינות סבירה, אם כי לפי כוסית אפשר להזמין רק שירז ושרדונה של דה ברוטולי שהם, איך לומר בעדינות, דרגה אחת מעל לפוליטורה. ניחא, היינות הנמכרים לפי בקבוק כל כך זולים, שכבר עדיף להזמין בקבוק שלם של מה שאוהבים. על הקינוחים אפשר לדלג. הם לא רעים אבל הרי לא לשם כך התכנסנו. תשמרו מקום בבטן לעוד נקניקייה (או לחמנייה).
ארוחה ללא קינוח תעלה כ-100 שקל לסועד. קינוח יוסיף עוד כ-30 שקל למחיר. ארוחה עסקית תעלה 50, 60 או 90 שקל, תלוי בסוג הבשר שמזמינים.
ועוד משהו
ממש ממול יש מגרש חניה שמומלץ להשתמש בו. אם באים לצהריים, לא לשכוח שאמנם אין לחמניות, אבל לעומת זאת בכניסה למגרש החניה יש חנות צעצועים שאין נפלאה כמוה בכל הארץ כולה.
