בית המשפט לענייני משפחה קבע (ב', 4.6.07) כי החובה לתשלום מזונות עבור ילדים החיים מחוץ לקיבוץ, חלה על אביהם הקיבוצניק, ולא על הקיבוץ.
מדובר בתביעה למזונות שהגישו אם ובנותיה הקטינות באמצעות עו"ד גלבוע אורי, נגד האב שנותר בקיבוץ. בתביעה טענה האם כי גם הקיבוץ נושא באחריות וצירפה אותו לתביעה. בכתב ההגנה שהגיש הקיבוץ באמצעות בא כוחו, עו"ד מתניה רוני, נטען כי צירופו "מעיד על כוונת האשה לרדת אל 'כיסו העמוק' של הקיבוץ וזאת לאור היקפי רכיבי התובענה הדמיוניים, אותם פרטה האם בכתב התביעה". הקיבוץ דרש למחוק אותו מכתב התביעה.
השופטת ד"ר ועדה בן שחר קיבלה את הטענה כי הקיבוץ אינו צד בתביעה וקבעה כי מדובר בחובתו האישית של האב הקיבוצניק כשזו חלה עליו מתוקף הדין האישי. "חיובו של קיבוץ במזונות במידה שהיא קיימת היא עילה חוזית שמקורה בתקנון האגודה השיתופית", כתבה השופטת. לדבריה, בסעיף 66 לתקנות בתקנון האגודה-קיבוץ, נקבע "כי הקיבוץ יספק את צרכי חבריו ואת צרכי הילדים הקטנים
הנמצאים ביחד איתו בקיבוץ. הוא מוסיף שבהסכמת הקיבוץ הוא יספק גם את צרכי הילדים של החבר החיים מחוץ לתחום הקיבוץ. כלומר התחייבותו של הקיבוץ היא לסיפוק צרכי החיים של ילדי החבר החיים עימו בקיבוץ". כמו כן, ציינה השופטת כי בסעיף 72 בתקנות נקבע כי "ע"פ מידת יכולתו של הקיבוץ, הקיבוץ יושיט
עזרה להורי החבר החיים מחוץ למשק ובמקרים מיוחדים גם לקרובי משחה אחרים הנזקקים לדעת הקיבוץ לתמיכה לצורך קיומם".
אין חובה על הקיבוץ להשתתף בהחזקת הילדים מסעיפים אלו עולה כי אין חובה על הקיבוץ להשתתף בהחזקת ילדיו
של חבר מחוץ לקיבוץ, כותבת השופטת. סעיפים אלו, לדבריה, מזכירים במידה רבה את דיני הצדקה המבוססים מחד על יכולת הקיבוץ ובהתחשב בצרכיו שלו ושל חבריו ומאידך על צרכי ילדיו הקטנים של החבר המתגוררים מחוץ לקיבוץ ויכולת להתפרנס ממקור אחר. "התחייבות זו היא בבחינת הצורך: 'להקדים מבחינת צדקה את ילדיו לכל אדם, כי עניי ביתו קודמין לעניי עירו'".
על מי אם כן החובה לשלם את מזונות ילדיו של הקיבוצניק? האב עצמו נושא בחובה, קבעה השופטת בן שחר. בהחלטה ציטטה השופטת את דבריו של השופט בייסקי בפסק דין בנושא לפיו "במקרה כשמסרב
הקיבוץ לספק צרכי תלויים בחבר שמחוץ לקיבוץ, ייאמר לחייב: צרכי בני משפחתך התלויים בך אשר מחוץ לקיבוץ קודמים לחבויותיך לחברה הקיבוצית בה מבקש אתה להמשיך לחיות. אם אין הקיבוץ מוכן לספק צרכים אלה, צא והשכר עצמך על-מנת לספק צרכיהם של בני המשפחה".
"לא מצאתי שעל-פי תקנון הקיבוץ קיימת יריבות ישירה בין האשה והקטינות לקיבוץ... אשר על כן מתוקף סמכותי על-פי סעיף 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 אני מצווה על מחיקת הקיבוץ אשר צורף כנתבע שלא כהלכה", קבעה השופטת בן שחר.