לפני כשנתיים נתפס באזור נתניה חתן שנהג לברוח מחתונות באופן סדרתי. החתן הבורח אומנם הבטיח כי יתחתן עם הכלות המיועדות, אולם לאחר תקופה מסוימת, בה הצליח להוציא מהן סכומי כסף במרמה, נהג לברוח עם הכסף כשהוא משאיר את הכלות לחפש אחריו ללא הועיל. החתן ההוא זכה בכלי התקשורת לכינוי "החתן הנמלט", ואילו השבוע חושף העיתון "השבוע בנתניה" באופן בלעדי חתן אחר אשר ככל הנראה יכונה בעתיד "החתן הזייפן".
ר.א הכיר את לבנה לבית דאסא, תושבת קריית נורדאו בנתניה, עת עלתה עמו בטרמפ. לאחר דין ודברים שהתנהל ביניהם ברכב, החליט א' כי דאסא מתאימה לתרגיל "עוקץ", לכאורה, שבכוונתו לבצע בעזרת ידידו, הטוען הרבני לשעבר, הרב עמרם אסולין.
בחושיו המחודדים קלט א' את תמימותה של דאסא וסיפר לה כי הרב שלו אמר לו שבקרוב הוא יכיר בחורה בשם לבנה, ועליו להציע לה נישואין במהרה, והוא אכן הציע לה. לבנה התרשמה עמוקות כי גורלה עתיד להיקשר בגורלו של א', בהוראתו של הרב, והסכימה מיד, למרות פער הגילים הגדול ביניהם. בעיני רוחה היא כבר החלה מתכננת את החתונה, כאשר היא איננה משערת לעצמה כי מדובר בתרגיל מתוחכם, לפיו ר.א', גרוש פלוס ילדים, מתכנן לבצע חתונה פיקטיבית, בה הוא וחברו, הרב אסולין, יקדשו את לבנה בצורה מזויפת, על כתובה מזויפת וללא טלית. על-פי עדויות הנוכחים בחתונה, א' הגיע לחופה כשהוא שיכור לחלוטין, והרב אסולין שערך את החתונה, סרב להצטלם בתוקף והרכין ראשו בכל פעם כדי שלא יצלמו אותו.
התכנון היה שהשניים ייקחו את הכסף ממתנות החתונה באמצעות אחותו של החתן, אשר עמדה בכניסה והוציאה כסף מזומן מן המעטפות שנתקבלו לעיניהם המשתאות של הורי הכלה. הכסף הזה, נוסף ל-6,000 השקלים שהספיק א' להוציא מהורי הכלה עוד לפני החתונה בתואנות שונות ומשונות. החתן המיועד אף הגדיל לעשות, ויום לפני החתונה איים כי אם הכלה לא תרכוש עבורו נעליים בכ-800 שקלים, לא יסכים להתחתן עמה ויבטל את כל החתונה.
הורי כלה, אנשים פשוטים וישרי דרך שרק ביקשו כי בתם תתחתן, עשו כמצוותו ואפשרו את קיום החתונה למרות מצבם הכלכלי הקשה ולמרות שחשדם התעורר פעם אחר פעם. בפעם הראשונה ביקשו הם לבטל את החתונה לאחר שגילו כי א' מכה את בתם. לאחר שהלה התמתן, ביקשו פעם נוספת לבטל את כל העניין לאחר שאחיו של החתן השתכר במסיבת האירוסין והחל בקטטה עם מספר אורחים.
הפעם השלישית והאחרונה בה חשדו הוריה של הכלה ביושרו של א' וביקשו לפוצץ הכל הייתה כבר בתחילת האירוע עצמו, לאחר שראו כי מצידו של החתן לא מגיע אף אורח, אף שחילק לטענתו הזמנות רבות. לבסוף, כאשר התברר כי גם הרב אסולין התגלה כרב שאינו יודע את הברכות שיש לומר בחופה ואת סדר הקידושין, כבר ידעו שהחתונה אינה עומדת בתנאים הנדרשים וביקשו לסיים את האירוע המביך.
בצערה פנתה לבנה אל בית הדין הרבני כדי לפתוח תיק גירושין, אולם אז הסתבר לה כי החשד המוקדם שלה היה נכון וכי לא נפתח עבורה ועבור "בעלה" שום תיק נישואין. זה הסביר את העובדה שהחתן עצמו החליט לקבוע את התאריך לחתונה מבלי שהשניים התייצבו יחד ברבנות ותלה זאת בגירושיו הקודמים. עוד גילתה לבנה דאסא כי הרב שקידש אותה איננו רב וכי בעברו היה טוען רבני בלבד אשר אינו מורשה לערוך חופה וקידושין, ולכן כתובתה איננה תקפה ובטלה מעיקרה.
עם זאת, כעת, לאחר שביקשה לבנה להתגרש, מסתבר שהיא בכל זאת נשואה ל-א', למרות הרב והחתן המזויפים. בדיקה משפטית שנערכה העלתה כי לבנה נחשבת נשואה לכל דבר מאחר שקודשה בטבעת ובנוכחות שני עדים כשהיא מעוניינת בקידושין. בשל כך הנישואין הללו נחשבים בכל מקרה כ"ספק נישואין", בשלם ישנה חובה דתית לגרשה, אקט הנקרא גם "גט לחומרא". בנוסף לכך, אי רישום הנישואין, למרות היותו עבירה פלילית, תקף ואינו פוגם כשלעצמו בתוקף הנישואין.
הפרשה כולה הגיעה גם למחלק ההונאה של מרחב השרון במשטרת ישראל, משם נמסר בתגובה: "התיק בנדון נחקר בהונאה מרכז, שלוחת שרון, והועבר לפרקליטות מחוז מרכז עם המלצה להעמיד לדין את החתן, ר.א, ואת הטוען הרבני, הרב עמרם אסולין, בגין קבלת דבר במרמה. בנוגע לבעל, זה במהלך החקירה אישר את האירוע, אך הכחיש את העבירה, כלומר הוא טען שרצה והתכוון להתחתן, ואף הציג מסמכים שונים המצביעים, לכאורה, כי הוציא כסף רב על החתונה. בנוגע לרב אסולין, מדובר ברב שהיה בעבר טוען רבני. כיום אין לו אישור לערוך חתונות".
