מצד אחד, ברור היה למקבלי ההחלטות שמדובר בקלף מיקוח מדיני לצורך משא-ומתן עתידי עם סוריה. מצד שני, מכיוון שלא היה ברור מתי בדיוק יתקיים אותו משא-ומתן, נוצר צורך לתכנן התיישבות למשך תקופה ארוכה שלא ניתן להעריך את משכה.
"תהליך ההתיישבות בגולן לא היה ספונטני, כפי שנהוג לחשוב. הוא הובל על-ידי המערכת המדינית למען מטרה אחת, מדינית אף היא: להיאבק נגד כל דרישה לנסיגה מהשטח שנכבש ביוני 1967 ללא הסכם שלום בין סוריה וישראל ולא כדי להשיג נכסים טריטוריאליים בגולן", כך קובע ד"ר יגאל קיפניס מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה במחקר שערך על תהליך ההתיישבות ברמת הגולן בין השנים 1967 ועד 1992.
במהלך עבודתו, בדק ד"ר קיפניס את תהליך ההתיישבות בגולן ב-25 השנים הראשונות מאז כיבושו מסוריה, ומצא כי הוא אופיין בדואליות מצד מקבלי ההחלטות: מצד אחד, ברור היה למקבלי ההחלטות שמדובר בקלף מיקוח מדיני לצורך משא-ומתן עתידי עם סוריה. מצד שני, מכיוון שלא היה ברור מתי בדיוק יתקיים אותו משא-ומתן, נוצר צורך לתכנן התיישבות למשך תקופה ארוכה שלא ניתן להעריך את משכה.
עוד הוסיף כי כתוצאה מכך, לאורך 25 השנים הראשונות ההצהרות הפומביות הישראליות עמדו בניגוד למתרחש בשטח: כשהחלו להקים התיישבות כדי לחזק את הקלף המדיני נגד סוריה, התוכנית הוסוותה כדי להימנע מגינויים בינלאומיים. לעומת זאת, כשהמערכת המדינית הצהירה הצהרות תומכות בהתיישבות ברמת הגולן, היה זה כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מכך שההשקעות בשטח היו מעטות.
לדבריו, ממשלות ישראל נמנעו לאורך השנים להציג את המדיניות המלאה והאמיתית לציבור הישראלי כדי להסתיר מהציבור את העובדה שמדובר בקלף מיקוח. "המחקר מסביר איך נוצר מצב שרמת הגולן הפכה מחלק בלתי נפרד של ישראל לאזור שראשי הממשלה בשנים 2000-1992 דנו עליו במסגרת הסכם שלום עם סוריה. יכול להיות שהציבור בישראל חשב שתמיד היה קיים קונצנזוס לגבי העובדה שרמת הגולן היא חלק אינטגראלי מהמדינה, אבל מסתבר שזה לא היה כך. המחקר מסביר מדוע הדיונים על הסכם שלום עם סוריה במסגרתו יפונו ישובי הגולן שנקטו כל ראשי הממשלה בישראל בשנים הנ"ל היו למעשה, גם אם הדבר הפתיע את דעת הקהל בישראל, יישום יעדה של ההתיישבות בגולן", סיכם ד"ר קיפניס.
היחס השפיע על ההתיישבות עוד עולה מהמחקר כי הדואליות ביחס כלפי הרמה השפיעה על תהליך התיישבות לכל אורכו, וגרמה למדינה להציג יעדי אכלוס בלתי סבירים, הן בקצב יישומם והן בהקפם הסופי, "כדי להצדיק הצגת יעד אכלוס בלתי סביר של 55-45 אלף תושבים יהודים, שיתבסס על עיר בת כ-30 אלף תושבים, העדיפה המדינה לתכנן ולהקים את מערך השירותים לתושבים במרכז הגולן, זאת למרות שרצון התושבים והאינטרס הכלכלי שלהם היה לבסס את השירותים בעורף הרוחבי שלהם - ביישובי עמק הירדן עבור יישובי דרום הגולן ובגליל העליון עבור יישוביו הצפוניים. בסופו של התהליך התברר, שהיעד לרכז בגולן את מירב השירותים לתושבים לא הושג, המפעלים האזוריים כשלו והיישובים הקיבוצים התמידו להישען על מוסדות החינוך של עמק הירדן והגליל העליון", ציין ד"ר קיפניס.
