חלף עבר לו תור הזהב של "
הגשש החיוור". בימים שבהם לכל צ'ופצ'יק היה קומקום, לימדו אותנו שלישיית הבדרנים האגדית שאם העולם מצחיק, אז צוחקים. מה עלינו לעשות במקרה שהעולם מפסיק להצחיק? זה כבר נתון לשיקול דעתו של כל אחד. ואכן איש איש לפינתו התפזרו הגששים: גברי בנאי פרש לזלילת מטעמים עם אהרוני, שייקה לוי כיכב בתוכנית "אסתי המכוערת" ורץ לאכול בפרסומות שוקולד פרה. ומה עושה ישראל פוליאקוב בימים אלה? טובה גדולה לבת שלו, כפי שזה נראה בפרק הראשון של "
הכל דבש".
הסדרה פרי עטה של
יעל פוליאקוב, הבת של ושחקנית בזכות עצמה (לאחרונה השתתפה בסרט "
אין לה אלוהים"), נכתבה בהשראת משפחת פוליאקוב האמיתית. יעל מגלמת את עצמה ופולי את אביה. את שאר בני המשפחה, שאינם שחקנים, מחליפים שוש עטרי (בתור אמא נילי), איתי תורג'מן (בתפקיד האח הקטן ערן), ויוסי מרשק (בדמותו של האח הבכור אביתר). הסדרה בת עשרת הפרקים, אמורה לתאר את המציאות המוקצנת של הקומונה הבלתי-שגרתית, כאשר במרכז יעמדו חייה של יעל.
העובדה שהתוכנית מגדירה עצמה כדרמה קומית, נראתה שנויה במחלוקת בפרק הפתיחה. מבחינת הדרמה, סיפקה לנו הסדרה אסופה של רגעים אומללים במקרה הרע, ומביכים במקרה הפחות רע. לעומת זאת, ההיבט הקומי היה חד-משמעי. כלומר, לא היה כלל. כך שאם העלמה פוליאקוב כתבה את התסריט במטרה להעמיד אותה ואותנו ברגעים בלתי נעימים ולהציג עצמה בתור פרחולה קלת-דעת, ניתן להניח שמדובר במזוכיסטית. לפני שעלתה התוכנית לאוויר, הכריזה יעל שתהליך העבודה היה בשבילה כמו סשן טיפולים מרוכז. השאלה מדוע אנחנו צריכים לצפות בה עוברת תרפיה שכזו, נותרה ללא מענה.
אמא שמתערבת בחיי הזוגיות של בתה, ונוחרת כמו בית-מלאכה ("המסור הזה, זו לא נגריה? המסור הזה זו אשתי"). אחים שהלחינו שיר על אחותם הסתומה. אבא שמשנה את עורו בן-רגע והופך מאדם פסיבי שסובל הכל לצעקן מחופף. ובתו שתמיד עונה לו חזרה. כולם גרים יחד בבית מפואר ("החלונות משבדיה, הזכוכית - מנירוסטה"), כאשר אף אחד מהילדים לא שוקל לסיים את גיל ההתבגרות, ולעזוב את הקן.
הפעם, התארח גם אלון חמאווי, שלא הפסיק להגיד "בייבי בייבי", אבל חייב להפסיק לגלם ערסים חסרי-מוח בטרם ידבק בו הטייפקאסט. אפילו בריאליטי כמו "פרויקט Y" ראינו שהוא מסוגל ליותר. כל אלה מצאו את עצמם בעיקר בשיחות על סקס, צלוליטיס,
ורקטוסקופיה. ולאחר שחמאווי סיפר במשך כמעט חמש דקות על הטחורים שלו, את שאר הפרק העברתי בעמידה.
כל השרבוט התסריטאי הזה היה עטוף בחוסר-מקצוענות לא טיפוסי להפקות המלוטשות של הערוץ השני. חלק מסויים בפסקול כנראה הולחן באמצעות טלפון סלולרי, שחזר וצלצל כמה פעמים במהלך הפרק. כך מצאתי את עצמי מגשש אחרי הנייד שלי ללא פואנטה. בנוסף, אולי כדי להכניס קצת מתח ועניין, השתנה לפתע הפונט של הכתוביות לכמה שניות, וחזר בו. החלק הטוב ביותר בתוכנית, היה רגע עצוב ונוגה לקראת הסוף. לא בגלל הסיטואציה, אלא בזכות
השיר המעולה של אליוט סמית' שהתנגן ברקע. אם יורשה לי, הייתי מציע לחוקק חוק שיחייב כל סדרה שהיא, להוסיף שיר של הגאון המנוח בקטעים עאלק-מרגשים.
למען האמת, אני לא מרגיש מרומה. לזכותו של ערוץ 2 יאמר שהקדימונים לסדרה "הכל דבש" דברו אמת. בהחלט לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. וגם לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. משפחה חדשה אכן נפלה עלינו. שמישהו יעזור לה לקום.
"הכל דבש". ערוץ 2. מדי יום שני ב-22:10
