שוקי ויטה שמונה לתפקיד הממונה על הכנסות המדינה, הגיש (ד', 13.6.07) תביעה לפסול את הליך השעייתו ולהחזירו מיידית לעבודה. ויטה הושעה למשך שלושה חודשים במסגרת הליך משמעתי נגדו המתנהל במקביל לחקירה פלילית.
ויטה, בעבר פקיד שומה בגוש דן, חשוד בסידור הטבות מס חריגות לאילי ההון לב לבייב וארקדי גאידמק, וכן לעבריין זאב רוזנשטיין. על-פי החשדות נגדו, נתן ויטה לכאורה את ידו לעריכת שומות סופיות לאישים הנ"ל, וזאת תוך תשלום מס נמוך יותר, כל זאת בלא סמכות כחוק, תוך עקיפת האורגנים המוסמכים, ובלא לקבל ייעוץ מתאים מהפרקליטות ו/או מהגורמים הבכירים ברשות המיסים. הנציבות מאשימה את ויטה בסיוע לאישים הנ"ל להתחמק מתשלום מיסים כחוק.
הליך ההשעיה מופרך בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תבע ויטה באמצעות באי כוחו: עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט, ד"ר גרשון גונטובניק ועודד גזית, לבטל את הההשעיה. לטענתו, הליך ההשעיה "מופרך ורחוק מלקיים אלמנטים של מנהל תקין". בין היתר קובל ויטה על החסיון
שהוטל על חומר החשדות נגדו לטענתו ללא הצדקה אך המונע ממנו להתגונן, וכן על הפרת הסכם בינו לבין נציב שירות המדינה.
בחסיון הגורף על החומר אין כל הגיון, שכן אין מדובר בביטחון
המדינה או בחשיפת מקורות מודיעיניים, טען ויטה. אך הטלת חסיון זו "מלמדת על היחס ועל הרצון למנוע אפשרות הגנה כלשהי". כמו כן, לטענת ויטה, הליך ההשעיה בוצע תוך הפרת הסכם בינו לבין נציב שירות המדינה. הסיכום כלל הבטחה לפיה כל עוד אינו שב לעבודה וכל עוד לא הוגשה על ידו תובענה לבית הדין, "יימנע הנציב מהשעייתו". בשעה שויטה ביצע את חלקו, הנציב "הפר את הסיכום", והשעה אותו.
ההסדר עם רוזנשטיין אושר ע"י הפרקליטות החסיון שהוטל על החומר פוגע לטענתו באופן מהותי בהגנתו שכן בכך נמנעת ממנו גישה לתיקי הנישומים שההסדרים עימם עומדים בבסיס החשדות נגדו. מדובר באילי ההון לבייב וגאידמק ובעבריין רוזנשטיין.
בתיקו של רוזנשטיין טמונות, לטענתו, התרשומות המוכיחות את דבריו לפיהם הסכמי השומות גובשו ואושרו על-ידי צמרת רשות המיסים והפרקליטות בהם פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל ופרקליטת מחוז תל אביב רות דוד. בכך יימצא אישור לטענה כי הסכמים אלו אינם "חריגה מסמכות", או "ניגוד לנהלים" כטענת התביעה.
תיק נישום נוסף הוא תיקו של לב לבייב. לטענת ויטה, ההסכם שגובש עם לבייב אושר על-ידי נציב מס הכנסה דאז, דורון לוי, ועו"ד טלי ירון אלדר - אז סגן היועהמ"ש למס הכנסה. "בשנת 2003 פנה ב"כ של לבייב אל ויטה בהמשך לפנייה שקיבל מאת נציבת מס הכנסה, כמו עורכי דין ורואי חשבון אחרים, להגיע להסכם מיוחד לפני כניסת הרפורמה לתוקף. כאן נעשתה הפנייה ביחס לחברה שהיתה חברת יהלומים, ונמצאה בטיפולו של פ"ש גוש-דן, משרדו של ויטה. ויטה פנה לנציבת מס הכנסה דאז, טלי ירון אלדר, והיא קבעה את עיקרי השומה, ושלחה את התובע להתייעץ עם מר ירון שידלו, שהיה מנהל המחלקה למיסוי בינלאומי. מר ירון שידלו אישר את השומה".
ויטה מציין עוד כי ההסכם עם גאידמק המצוי אף הוא במסגרת החשדות נגדו, הוא למעשה הסכם על מקדמות והוא נחתם בסופו של דבר "לאחר שויטה עזב את משרד גוש דן, ולמיטב ידיעתו בשלב זה או אחר ידעו על הסכם המקדמות גם אבנר נוקראי ראש אגף חקירות במס הכנסה, יום טוב זוהר, סמנכ"ל חקירות, רפ"ק מירה קליין מיאחב"ל, פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) עו"ד אלה רובינק ומפקד יאחב"ל תנ"צ עמיחי שי. למיטב ידיעת ויטה הוחלט להמשיך במתווה של הסכם המקדמות ולא היו עליו עוררין".
השימוע "טכני" חומרים אלו, כאמור, חיוניים לצורך הגנתו, טען ויטה. לפיכך, "מתן 'אפשרות' טכנית לטעון טענות, ללא שניתנת לו האפשרות המהותית לעשות כן, איננה מקיימת את מצוות הדין. השמיעה שהוא זכאי לה איננה מצוות אנשים מלומדה. סעיף 47(ב) לחוק שירות המדינה (משמעת) מחייב את הנציבות להעניק לעובד הזדמנות להביא את טענותיו לעניין ההשעיה, זו גם זכות יסוד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, המחייבים הענקת הזדמנות הוגנת לכל עובד - כמו לכל אדם - להשמיע את טענותיו, בטרם יוכרע גורלו".
עוד נטען כי "היעדר חובה סטטוטורית להעביר חומר ראייתי לידי העובד העומד בפני השעיה, אינו מאיין את החובה הכללית המוטלת על נציב שירות המדינה כרשות ציבורית להעביר לעובד חומר בו הוא זכאי לעיין, ובוודאי אינו מצדיק פגיעה כה קשה בזכות הטיעון. ואילו נסיבות מצדיקות עיון ושימוע, יותר מהנסיבות בהן שמו הטוב של אדם, כבודו, וזעקת החפות שלו ניצבים על הכף?!".
הנציב הוא "צד" פגם נוסף עליו מצביע ויטה נעוץ בהתנהלותו של נציב שירות המדינה, אשר מעורב בהשעייתו, אך מסרב למנות שופט (בדימ.) לצורך השימוע. "נציב שירות המדינה אמור להיות בעל שיקול דעת עצמאי, הממוקם גיאומטרית כך שהוא יוכל לשקול את עמדת המדינה מזה, את אינטרס המערכת מזה, ואת אינטרס הפרט מזה. נציב שירות המדינה חייב להימצא בעמדה אובייקטיבית המאפשרת לו לבחון, מזווית ראייה רחבה יותר, ללא משוא פנים, את עניינו של מי שנגדו נפתח הליך ההשעיה. במקרה דנא משקבע בית המשפט את אשר קבע, בתיק שנציב שירות המדינה היה צד לו, קשה להבין כיצד חשב הנציב להמשיך בהליכי ההשעיה, שהרי בית הדין קבע שהתזמון שבפתיחת הליכי ההשעיה נגוע בחוסר תום לב... למרות בקשתו של ויטה, הנציב אפילו לא שקל לעשות שימוש בסמכותו על-פי סעיף 47(ב) לחוק ולמנות שופט (בדימ.), או כל גורם אובייקטיבי אחר, לשמיעת טענותיו של ויטה. דבר זה מלמד אף הוא על גישתו של הנציב וחוסר יכולתו לעשות צדק במקרה דנא".
באי כוחו של ויטה מוסיפים, כי "הנציב דחה את הבקשה כלאחר יד, ללא הנמקה של ממש, ובכך הפך את הליך השימוע לפגום עוד יותר, ולחסר תוחלת... משהחליט תוך הפרה בוטה של הסכמות, להשעות את ויטה ברור לחלוטין שאין עוד טעם ויכולת להעלות בפניו את הטענות בעניין ההשעיה, ומדובר במקרה מובהק ביותר בו יש לעשות שימוש בסמכות המצויה בחוק שירות המדינה (משמעת). אשר על כן, מתבקש כבוד בית הדין לקבוע כי הליכי ההשעיה בטלים ומבוטלים גם מן הטעם הזה".
להכריז על ההשעיה "בטלה ומבוטלת" כאמור בתביעתו דורש ויטה להכריז "כי ההשעיה בטלה ומבוטלת, וכי יש להשיב אותו לתפקידו. לחילופין, לחייב את הנציב למצוא תחליפי השעיה הולמים ומידתיים המתאימים לנסיבות המקרה דנא".
כמו כן נדרש בית הדין להורות על "הסרת החיסיון כולו או חלקו. מבלי לגרוע באמור לעיל, מתבקש כב' בית הדין להורות במיוחד על מסירת כל התיקים והתרשומות ברשויות המס הנוגעים לנישומים, על מסירת ההודעות של הנאשם, ונוכח הצהרת המדינה כי אין כל חשש לשיבוש הליכי משפט, גם על מסירת ההודעות האחרות שנגבו במשטרה, לידי ויטה". ויטה מוסיף כי "נוכח העובדה שתקרת הארכיב במשרדי פ"ש גוש-דן התמוטטה בשעתו, וכתוצאה מכך ישנו חוסר סדר בתיקים ובארכיב, כב' בית הדין מתבקש להורות לאפשר לתובע לגשת בליווי שוטר למשרדים על-מנת לחפש שם תרשומות ומסמכים".
בית הדין מתבקש גם "להורות על שימוע שייערך לויטה, בפני שופט (בדימ.), לאחר שיקבל לידיו את כל החומרים המבוקשים. כמו כן להורות על תשלום הוצאות משפט לתובע בצירוף שכ"ט עו"ד".
