תיקון דרכיו של עבריין עדיפים על-פני ענישתו גרידא. כך קבעה שופטת בית בית המשפט השלום בתל אביב, מרים דיסקין, בפסק דין שניתן (ב', 18.6.07).
במקרה הנדון הואשם העומד לדין בשורה של עבירות מרמה וזיוף. על-פי כתב האישום, ניצל הנאשם את מקום עבודתה של אמו בקרן למחקרים רפואיים ואת נגישותה לחשבונות ומסמכי הקרן. הנאשם, על-פי הנטען, גנב וזייף שיקים של הקרן וקיבל באמצעותם במרמה כ-600,00 ש"ח. הנאשם הודה בכל האישומים המיוחסים לו וייתר את הליך ההוכחות.
נוכח התחכום הרב של המעשים, התכנון והשיטתיות בה פעל וסכומי הכסף הניכרים שגרף לכיסו במרמה, קבעה השופטת כי מדובר בנסיבות חמורות מאד. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו, אך גילויי החרטה שמביע הינם חיצוניים בלבד ואינם מעידים על הפנמה של הבעיה הערכית בה הוא לוקה. לאור זאת, הוחלט כי אין בסיס לשילובו של הנאשם בהליך שיקום. מאידך, לקחה השופטת בחשבון את הודאתו המהירה של הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, כמו גם את עברו הנקי. כמו כן, בבואה לקבוע את גזר הדין, התייחסה השופטת למצוקתה הכלכלית של משפחתו – אישה ושלושה ילדים - ותלותם המוחלטת בו. הנאשם טען כי שליחתו למאסר תפלוט אותו ממעגל התעסוקה ותפגע באורח קשה בחיי משפחתו.
על-אף שחומרת המעשים מחייבים את שליחתו של הנאשם למאסר בפועל, החליטה לבסוף השופטת להסתפק בקנס וריצוי מאסר בעבודות שירות בלבד. בהחלטתה ציינה השופטת, כי הרשעתו של הנאשם בפני עצמה תיצור כתם שילווה אותו שנים ארוכות ותחסום בפניו אפשרויות תעסוקה, עובדה בעלת חשיבות בהתחשב בגילו הצעיר ובעובדה שהוא מטופל במשפחה. באופן זה, נתנה השופטת ביטוי לגישה, כי מקום בו ניתן לאפשר לעבריין לחזור בו מדרכיו המקולקלות - יש להעדיף זאת על פני ענישתו גרידא:
"התלבטתי ארוכות אם לחרוג מעונש זה (מאסר בפועל, י.ש.) בהתחשב בחומרה המופלגת, ובעיקר בהעדר הליך שיקומי. בסופו של יום ולא בלי היסוס החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם, וליתן לו הזדמנות לתקן את דרכיו". יחד עם זאת, הדגישה השופטת, כי מדובר בהזדמנות אחרונה לבל ישנו מעשיו.
