1 |
|
|
בשבוע הבא יתקיים בחסות מלכותית ונשיאותית מפגש הברווזים הצולעים בנסיון נואש לרפא את הצליעה הכפולה שאולי תעמיד אותם לפחות כלפי חוץ באופן יציב עד לנפילתם הסופית שנראת למרות הכל קרובה ביותר וחוץ מדיבורים הם לא מסוגלים לכלום |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אדוארד |
|
|
סקופ הסטורי: לאוסלו אחראי יצחק שמיר ולא רבין. רבין רק ניסה להציל מעט מתבשיל הבאושים שרקח שמיר - המנהיג הכושל ביותר בתולדות ישראל, שהביא לנזקים מדיניים כבדים. אוסף כשלי ומחדלי שמיר, שהובילו למצבנו הקשה כיום, מזכה אותו ביושר בתואר "המנהיג הגרוע ביותר בתולדות ישראל".
מה שמתרחש כיום בגדה וברצועת עזה, נקבע במדה גבוהה עקב כשלי יצחק שמיר בתקופת כהונתו כרוה"מ.
קראו המאמר "אשמת שמיר" ושוב לא תראו את הדברים כפי שראיתם, ואולי גם תגזל מנוחתכם לזמן מה, על שככה מתנהלים הדברים במקומותינו, בעוד אחרים מועלים לקורבן. הדבר המדהים הוא, שאדם (שמיר) שנימצא בצומת המרכזית ביותר של הכוח הפוליטי, פישל בענק שנים רבות, גרם נזקים כבדים לישראל. |
המאמר "אשמת שמיר" |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לא רבין. ניצה |
|
|
|
|
3 איזכורים, שאלות, ותובנות לגבי רצועת-עזה, מצרים ('הממלכה הדרומית'), 'הממלכה הצפונית' וחשיבותו של הכבוד במזרח התיכון:
1. עד מלחמת 6 הימים שלטה מצרים ברצועת-עזה. תושבי הרצועה נחשבו נתינים חסרי-מעמד אזרחי במצרים אבל נתונים לשליטתה המוחלטת. חלק מהזמן הוצבו "חיילי-שוקולד" מטעם האו"מ בגבול 'הרצועה', בין הצהרא המצרי והתושבים למדינת-ישראל. מלחמת 6 הימים סילקה בעצם את המצרים מתוך 'הרצועה'. עכשיו הם חוזרים לשם ! בהזמנת מדינת-ישראל ? סילוקם הזמני בשבוע שעבר בגלל השתלטות החמאס על 'הרצועה' הוא רק 'פסק-זמן'. הם יעשו הכל לחזור ולהשתלט על 'הרצועה', כבסיס קדמי פחות משעה נסיעה מתל-אביב צפונה ומהכור האטומי בדימונה מזרחה.
2. מאז ומתמיד, כמעט כתבתי "משחר ההסטוריה" קטע הארץ שבחוף המזרחי של הים התיכון, בין הים למזרח-הירדן, משמש שדה קרב למלחמות הבלתי םפוסקות בין הממלכה הדרומית, מצרים, לבין הממלכות הצפוניות - אשור, בבל, פרס - - - וכיום שוב, איראן. סוריה, ארץ-ישראל ומזרח-הירדן ותושביהן היו 'נקודת-המפגש וההתלקחות'. פעם עבור או הועברו לצד הממלכה הדרומית ולשליטתה, ופעם לשטח השיפוט והשליטה של הממלכה הצפונית. כך גם כיום ! אולי הקמתה של מדינת-ישראל ('הבית השלישי'), ומלחמותיה/הסכמי-השלום שלה עם סוריה, מצרים, הממלכה ההאשמית של ירדן, לבנון, וכל התהפוכות האחרות באזורנו, אינם אלא אפיזודה הסטורית אחת מרבות. כנראה שתהיינה עוד. המלחמות בין 'הצפון' ל'דרום' לובשות צורה ופושטות צורה. המלחמה לעולם נמשכת. כיום אנחנו בסך-הכל עוד 'מנת-בשר תותחים' בשירות הממלכות הנלחמות זו בזו אולי עד סוף כל הדורות. לכן: קצת פרופורציה רבותי.
3. במזרח התיכון, שדה המלחמה של 2 הממלכות, מילת-מפתח, אולי מילת המפתח, הוא מושג הכבוד. כבוד אישי, משפחתי, חמולתי, שבטי, לאומי, דתי... ובשביל כבוד צריך מדי פעם לא רק לעבוד אלא גם להרוג ולהרג. מי שלא מבין זאת, ולא מוכן לחפש ולנסות כלים אחדים למימוש כבודו וכבוד-זולתו במזרח-התיכון, לעולם יהרוג ויהרג, ויטיף לאנשיו: "הקם להרגך השכם להורגו", או "דין מוחמד בסיף" או "זכור את אשר עשה לך עמלק". לעולם לזכור ולא לשכוח ולנקום, ו'לרדוף באף', ולהוריש לבנים ולבני-הבנים, לשילשים ולריבעים את " במזרח התיכון רק הכוח מדבר" ו"מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח", ו"תנו לצה"ל לנצח". אבל נצחון אחד של צה"ל לא מבטיח שתשקוט הארץ, אפילו לא 40 שנה, אלא רק ש"הצד השני" ישקוד על הכנת-הנקמה והחזרת-כבודו הרמוס... וחוזר חלילה. שמן על גלגלי-המלחמה הבלתי פוסקת, בין ממלכות, דתות, ציוויליזאציות.
ועל כך בכו הנביאים, ובוכים אנחנו, אבות של לוחמים, שכולים בפועל או בכוח. אבא של חיילים, צנחן-לוחם בדימוס. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אבא של חיילים |
|