ביאטריקס פוטר היתה רווקה בשנות השלושים לחייה שרצתה להתחתן עם הגבר הנכון. למרות ניסיונות הוריה לשדכה למספר רב של גברים מהמעמד הגבוהה היא תמיד מצעה סיבה לסרב. לא מספיק שהגברת מזדקנת בקצב מדאיג, היא גם לא יושבת בשקט בבית ומתנהגת כמו רווקה מרירה. היא רוצה לפרסם את ציוריה וסיפוריה. היא בשיא הרצינות רוצה להיות סופרת ספרי ילדים.
כנגד כול המוסכמות היא פונה להוצאה לאור שבאופן מפתיע מאשרת את הדפסת הספר שלה. שני המו"לים המזדקנים נותנים לאחיהם הצעיר והפזיז נורמן וורן להשגיח על הסופרת הצעירה בתקווה שיכשל במשימתו. בין הסופרת המרדנית למו"ל הצעיר וחסר הניסיון נוצרת כימיה קסומה והשניים מתאהבים. הצרות מתחילות כאשר הוריה אינם מתלהבים מהשידוך לבן המעמד הבינוני, עובד כפיים בעל בית עסק. הם אינם יודעים שבתם הפכה לאחת הנשים המפורסמות והעשירות ביותר בבריטניה אי-פעם.
השעה הראשונה של הסרט "מיס פוטר" נעה על מי מנוחות. היא נעימה לצפייה, הדמויות כובשות את הלב והמשחק של רנה זלווגר, יואן מקגרגור, אמילי ווטסון ושאר השחקנים הלא מוכרים מצליחים להנעים את הזמן כול עוד מדובר בדרמה קומית רומנטית. בדקה ה-60 חלה תפנית מפתיעה בעלילה והסרט מדרדר לאיטו לתוך עשייה קולנועית מסורבלת, איטית וצפויה מראש. לא אחשוף מה התפנית אבל לרגישות ולרגישים מומלץ לאחוז בממחטות.
הבמאי שגויס לפרויקט הנ"ל הוא כריס נונאן האוסטרלי שאחראי לשובר הקופות "בייב". מאז סרט הילדים שהפך ללהיט היסטרי נונאן לא ביים אף סרט. הוא חיכה לפרויקט הנכון, ונראה כאילו "מיס פוטר" הוא השילוב המושלם מבחינתו. מדובר גם בדרמה תקופתית רומנטית אבל יש בו שפע של רגעים פנטסטיים קסומים שנונאן מצליח לשלבם בסרט בכישרון רב בלי שיראו מאולצים. דווקא כאשר הסרט מתנתק מהפנטסיה והופך לדרמטי ורציני חלה הידרדרות מפתיעה ובלתי ברורה.
"מיס פוטר" גם ממשיך ומבסס את מעמדה של רנה זלווגר כשחקנית המתמקצעת בגילום דמויות של סופרות המתמודדות עם סוגיות חברתיות ורומנטיות על-רקע התקופות בה הן חיות. היא עשתה זאת פעמיים עם דמותה של ברידג'יט ג'ונס ובסרט "לגמור עם אהבה". כאן נראה כאילו זלווגר נהנתה באמת ובתמים לגלם את דמותה של ביאטריקס ולבחון בעדינות את שלל הרבדים המאפיינים את דמותה.
"מיס פוטר" לא הצליח במיוחד מבחינה ביקורתית או כלכלית מאחר והוא סרט קטן וחביב שלא באמת יוצק אמירה משמעותית או הופך את סיפורה של ביאטריקס פוטר לחשוב. נראה שגם בישראל הסרט לא הולך לשבור קופות אבל הוא עדיין עדיף על פני סרטים דרמטיים תקופתיים, בומבסטיים ומביכים כמו "הרוחות של גויה" או "אדית פיאף החיים בורוד".
