בעדותו בפני ועדת וינוגרד אמר השר לשעבר אופיר פינס כי התנגד למלחמה באופן טוטאלי. "אני הייתי באיזשהו מקום הילד הרע של הקבינט", אמר פינס, "אבל לא הייתי ילד כזה רע, בעיקר משום שהיה חשוב לי לשמור על הלכידות הפנימית, בוודאי החיצונית בזמן מלחמה, ועשיתי מאמץ לא להבליט את חילוקי הדעות בחוץ, כי חשבתי שזה לא ראוי בזמן שצה"ל נלחם לאפשר ויכוח חריף ברמה המדינית".
פינס אמר, כי "חשבתי שזה עלול לפגוע. לכן למשל, למרות שהתנגדתי באופן נחרץ למבצע הקרקעי הסופי, הצבעתי בסוף נמנע. הצבעתי נמנע, לא כי לא הייתי נגד. הייתי נגד באופן טוטאלי. אך הצבעתי נמנע, כי ידעתי שאם אני אצביע נגד, התוצאה תהיה ויכוח, ולא אוכל להתחמק מהוויכוח בחוץ, ולכן באופן טקטי הצבעתי נמנע, למרות שהייתי נגד באופן מוחלט לפעולה הזאת".
פינס אמר, כי "חשבתי שיהיה מבצע צבאי משום שחשבתי שאסור לעבור לסדר היום על מה שקרה, ושצה"ל וישראל לא יכולים שלא להגיב. משום שזה היה מתפרש כחולשה, מה גם שהיה צריך לבלום את המומנטום שהתפתח גם בזירה הדרומית וגם בזירה הצפונית וחשבתי שהולך להיות מבצע אווירי, כנראה מאוד מרשים ומאוד משמעותי.
על יעדי המבצע אמר פינס, כי הם "החזרת כושר ההרתעה של מדינת ישראל, הפסקת המומנטום לציר הרשע כפי שאנחנו רואים אותו, שמתפתח במזרח התיכון. מכה קשה לנשק הסמי אסטרטגי החיזבלאי, והיה יחד עם זה ברור לי באותה ישיבה, כמו גם לאחרים, נדמה לי שאפילו ראש הממשלה אמר על זה מילה, שלא ברור איך הדבר הזה יתפתח בעתיד. לא היה ברור מה יהיה, לאחר הפעולה הצבאית הישראלית. היה די ברור שתהיה פגיעה, שתהיה תגובה חיזבלאית על העורף, הדבר הזה הובהר לנו. אבל לא היה ברור באמת, מה קורה אחרי הפעולה האווירית".
"לא היה ברור כמה זמן המבצע יימשך" פינס אמר לחברי הוועדה כי לא ברור היה כמה זמן ימשך המבצע. "לא היה ברור כמה זמן המבצע יימשך", אמר פינס, "הרמטכ"ל גם לא יכול היה לומר את זה לפי טענתו, הוא לא אמר את זה, נדמה לי שהוא נשאל אפילו באופן ישיר את השאלות האלה ע"י מספר שרים".
פינס אמר כי לדעתו חלון הזמן שהוצג לשרים לא שיקף את המציאות. "אני אמרתי שאני רואה בדבר הזה כשל", אמר פינס והוסיף, "אני חושב שכל הנחת העבודה לגבי לוח הזמנים היתה שגויה, וההתפתחות שלה היתה כמובן לא עקבית ומאוד בעייתית. אני מניח שהנחת העבודה היתה, שחלון הזמן שעומד לרשותה של ישראל הוא מוגבל. אני אומר עוד פעם: הגורמים המדיניים המובילים, בכל זאת, יש גם בתוך הממשלה, אין מה לעשות, יש מי שיותר מצוי בהתנהלות המדינית ויש מי שפחות, הביאו הנחת עבודה שכנראה אין לנו הרבה זמן כדי לפעול, ולכן צריך לפעול, עד שיעצרו אותנו ואז אף אחד פשוט לא עצר אותנו. זה מה שקרה. לא רק שאף אחד לא עצר אותנו, עודדו אותנו ואנחנו מאוד התבשמנו מהעידוד הזה, כי אנחנו בדרך כלל סופגים קיתונות של רותחין. פתאום ברומא מהללים אותנו, במדינות העולם מהללים אותנו. ראש הממשלה מאוד מסופק מהמהלך הזה, אבל לא מבין או כן מבין, אני לא רוצה לחלק לו ציונים. אבל צריך להבין את ההיבט האחר של העניין, זה שבעצם אתה נכנס לתוך עניין הולך ומתארך, ומטבע הדברים, לצערנו, גם הולך ומסתבך".
על מוכנות העורף אמר פינס, כי "קודם כל היה ברור שעל הרקטות ארוכות הטווח, אמור להיות מענה ואני שמח, אגב, שהמענה היה מענה מוצלח. אבל הדברים נאמרו ברמה שלא חידדה, הייתי אומר, באופן מהותי את המשמעויות של ירי הקטיושות להדיוטות כמוני, שבאמת לא מנוסים. אני לא הייתי אלוף בצה"ל. יש בכל זאת אנשים שמבינים מה המשמעות, באיזה היקפים וכו' וכו'. נכון שאנחנו נתקלנו בירי קטיושות בעבר וכולנו יודעים מה זה. אבל עוד פעם, מה שקרה במלחמה, זה לא דבר שאני חושב שמי מהשרים באותה ישיבה ב-12 ביולי הבין את האינטנסיביות, את ההיקף על מה מדובר באופן אמיתי. ועובדה למשל, שאלוף פיקוד העורף אפילו לא הוזמן לישיבה, לא עודכן ולא היה, בוודאי לא מסר דיווח. מהדיווחים שהוא מסר אח"כ, אני יכול לומר לכם שהוא בוודאי היה מרגיע אותנו, ולא מסב את תשומת לבנו למציאות האמיתית כפי שהיא".
בעניין העורף אמר עוד פינס, כי "בישיבת ממשלה אחרת היה לי ויכוח קשה מאוד עם אלוף פיקוד העורף, שטען שהמדיניות של פיקוד העורף הצליחה, והכל נפלא. רק אחרי המלחמה הוא נזכר לומר, באיזשהו ציטוט שיש לי אותו פה, באחד העיתונים: ישראל לא ערוכה למלחמה הבאה - מבחינת העורף. טוב, יכול להיות שגם הוא לא רצה לומר כל דבר בעת המלחמה בפורום ממשלתי פתוח. יחד עם זה, אין ספק שהממשלה בישיבתה הראשונה, לא קיבלה ולו אפס קצהו של תמונת המצב האמיתית בעורף מול איום הקטיושות. אין שום ספק שהמידע הזה לא היה בפני השרים בישיבת הממשלה ב-12 ביולי".
על אחריותם של השרים בממשלה אמר פינס, כי "יש אחריות קולקטיבית, גם את זה את צריכה להגיד, ואם את לא תגידי, אני אגיד. כי אני חי תחת התחושה הזאת, וזו אחת הסיבות שאני לא בממשלה היום. זה בגלל האחריות הקולקטיבית. אני מאוד נהניתי במשרד שלי. אבל בגלל שיש אחריות קולקטיבית, אני לא בממשלה היום. אבל בסוף, יש גם שר בדרך כלל, כשמגיע לישיבת ממשלה, הוא עוסק בענייני משרדו מול ראש הממשלה, או מול משרד האוצר, לא משנה, מול משרד המשפטים, שאלה משרדי המטה, אלא אם כן יש איזשהו עניין מאוד מאוד מרכזי, שהוא לא יכול לחיות איתו, ועליו הוא מתבטא, הוא יכול להתבטא. אבל בסה"כ יש איזושהי דינמיקה שנותנים לשר המוביל במשרדו לקדם הצעת החלטה בענייניו, בתור ראש ממשלה, וגם אם יש לך הערות, אתה משמיע את ההערות, אבל גם אם זה לא נכנס לסיכום, זה הולך ככה כי ככה ממשלות מתנהלות בישראל".