עמותת אלו"ט, בשיתוף "בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות" ועמותות נוספות הפועלות לקידום זכויותיהם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, עתרו (ב', 25.6.07) לבית המשפט העליון נגד שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, ומנכ"ל משרד החינוך, פרופ' שמואל אבוהב. בעתירה זו למתן צו על תנאי, שהוגשה באמצעות משרד עורכי דין כבירי-נבו קידר ומשרד עורכי דין אמיר ברק, מבקשים העותרים כי תובהר זכאות הילדים לשירותי שילוב וימשיכו להינתן שירותי שילוב לילדים בגילאי 3-4 במסגרות החינוך הרגיל.
הרקע לעתירה זו- הודעתו של משרד החינוך לפני כחודש, כי בשנת הלימודים הבאה לא יינתנו שירותי תמיכה וסיוע לילדים בעלי צריכים מיוחדים בגילאי 3-4. לטענת העותרים, החלטת משרד החינוך מעידה על פירוש חוק חינוך מיוחד באופן המצמצם את זכויות התלמידים המשולבים, ומונע את זכאותם להשתלב במסגרות החינוך הרגיל.
מאז נכנס לתוקפו "פרק השילוב" בחוק חינוך מיוחד, בשנת 2003, הורים אשר רשמו את ילדיהם לגנים רגילים, קיבלו ממשרד החינוך תמיכה וסיוע שאפשרו את שילוב ילדיהם. אולם כאמור, לפני פחות מחודש, במפתיע, נמסרה להורים שפנו לרשום או שכבר רשמו את ילדיהם לגנים רגילים, כי תלמידים בגילאים אלו לא יוכלו לקבל שירותי שילוב. כך, על-פי הנטען, מבלי שום הודעה מסודרת, פשטה השמועה הקשה בקרב הורים, כי ילדיהם לא יזכו לקבל שירותי שילוב בשנת הלימודים הבאה. מסירת "ההודעה" בדרך זו מבטאת זלזול בהורים שלאורך שנים נסמכו על המדיניות בה נהג משדר החינוך ואשר ציפו לשלב את ילדיהם בסיוע המדינה, ועתה נותרו מבולבלים וחסרי אונים.
"פירוש החלטה- נזק עתידי לילדים"
תוצאות ההחלטה זו, על-פי כתב התביעה, תשפיע על עתידם של מאות ילדים בעלי צרכים מיוחדים. שלילת ההזדמנות מילדים אלו ללמוד בסביבה רגילה, עלול לגרום נזק ארוך-טווח ובלתי הפיך להתפתחותם של מאות ילדים, הסובלים מנכויות שונות. ילדים אשר היו יכולים ללמוד בשנה"ל הקרובה (תשס"ח) במסגרת חינוכית רגילה בעזרת הסיוע שניתן, ייאלצו ללמוד במסגרות לחינוך מיוחד או להתמודד לבדם, ללא תמיכה וסיוע בכיתות החינוך הרגיל. דבר זה, בגיל קריטי בו נמצאים הילדים, יפגע קשות בסיכויי התפתחותם ועלול לגרום להחמצה של הזדמנות שיקומית. העותרים מזהירים, כי בידודם של הילדים בגיל זה תחסום את יכולתם להשתלב בהמשך דרכם במסגרות החינוך, בחברה ובחיים בכלל.
את טענת משרד החינוך, כי שינוי המדיניות מתבקש בשל טעמים תקציביים, דוחים העותרים מכל וכל. לטענתם, המדיניות החדשה רק תגדיל את עלויות משרד החינוך. ילד בעל צרכים מיוחדים המשולב במסגרת חינוכית רגילה עולה למדינה כ-55,000 ₪ בשנה, בעוד שאם יעבור למסגרת לחינוך מיוחד תתקצב המדינה את לימודיו בעלות של כ-120,000 ₪ בשנה, וכך תישא המדינה בעלות נוספת של 65.000 ₪ לכל ילד.
על-פי טיעוני העותרים, החלטתו של משרד החינוך אינה עולה בקנה אחד עם תכלית ומטרות חוק חינוך מיוחד, מנוגדת לערכים אוניברסאליים ואמנות עליהן חתומה מדינת ישראל. כמו כן נטען, כי החלטה זו מהווה סטייה מהדרך אותה התווה בית המשפט העליון בעתירות קודמות שעסקו בזכויות התלמידים המשולבים. לאור כל זאת, מבקשים העותרים ליתן צו על תנאי, ולאחר תשובת המשיבים- להפכו למוחלט, בו יקבע כי החלטת משרד החינוך להפסקת שירותי התמיכה והסיוע לילדים, אינה תקפה.