אז זה כל הסיפור? הפרומואים הבטיחו דרמה, הידיעות המקדימות (גם באתר הזה) עשו חשק לקצת אקשן, אבל כל מה שקיבלנו מ"שומר המסך" של אמנון לוי אתמול בערב הוא שיעור באיך להפוך כישלון עיתונאי לכישרון יחצני.
הסיפור יחסית פשוט: חברת CARE הבטיחה טיפולים בהסרת שיער ללא הגבלה, רק שעניין הפלומה נשאר קצת פתוח. כשהם הבינו שפלומה היא עניין יחסי, התחילו בחברה להגביל את הטיפולים בניגוד להסכם ההתקשרות עם הלקוחות. באיזשהו שלב, כנראה, כי התחקיר של לוי לא ממש התמקד בנקודה הזו, פנינה רוזנבלום רכשה או נכנסה לשותפות עם החברה.
התחקירנים של לוי, בהדרכתו הצמודה והמתועדת, עטו על רוזנבלום כמוצאי שלל רב, עוד בטרם ביררו לגמרי את מידת מעורבותה בעניין. היא מצידה, קלטה אותם ואת המצלמה שלהם תוך שתי דקות, והתחילה לעשות סצינות שכללו, בין היתר, את נעילת דלת הכניסה. מאיים? אולי. מפחיד? לא ממש.
מאוחר יותר, בתגובה רשמית יותר - ובהופעת פנינה רוזנבלום קלאסית שכללה שמלה אדומה עם נקודות לבנות ומשקפיים עם מסגרת עבה - יתברר שכנראה אין לה קשר לעוול שנעשה למטופלות עם הפלומה.
ועכשיו נותר לתהות מה היה קורה אילו לא "אחת הנשים המתוקשרות ביותר בישראל" (כפי שרוזנבלום הגדירה את עצמה, ובצדק), אלא עבריין אמיתי, מהסוג שהתוכנית של אמנון לוי צריכה לטפל בו, היה מגלה את המצלמה הנסתרת של התחקירנים. זה היה יכול להיגמר במשהו הרבה יותר חמור מדלת נעולה. אז במה בדיוק מתגאה לוי? בעבודתם הרשלנית של התחקירנים שלו, שהפכה אותם, בהעדר סיפור, למרואיינים הראשיים של הכתבה? לא היה יותר פשוט לבקש מרוזנבלום תגובה? הרי אם היו אומרים לה לפני שהיא צריכה להתאפר לצילומים, לא היתה שום בעיה.
עוד סיפור סתמי על גניבת רכב ומעקב אחרי סיפור מהעונה שעברה בהמשך התוכנית, הבהירו שלמרות הרעש הגדול, ללוי אין סחורה. את המצלמות המוחבאות בתיק כדאי לשמור להזדמנות ראויה.