שולמית צפר מפתח-תקווה תבעה את חברת פלאפון תקשורת בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר וביקשה לבטל עסקה שנחתמה עם החברה. לדבריה, סוכן נתן לה שלושה טלפונים סלולריים במתנה, "ללא תשלום קבוע או מסלול ונאמר שעלי לדבר בסכום של 2 שקלים למכשיר כדי לזכות בתנאים". כעבור חודשיים גילתה צפר שפלאפון ניכתה מחשבונה 40 שקל למכשיר ולא עלה בידה לאתר את הסוכן.
בכתב ההגנה טענה פלאפון, שהתובעת לא התקשרה עמה אלא עם חברת לב-רם קד"מ שיווק בע"מ, נגדה הגישה הודעת צד ג'. השופט גבריאל שטרסמן, שדן בתיק, מחק את ההודעה בקובעו שהיא מנוגדת לסעיף 60 לחוק בתי המשפט. חברת פלאפון הוסיפה בכתב ההגנה שהתובעת התקשרה במסלול המכונה "חזרה לבית הספר מכשיר במתנה - בסיסי". כמו כן שידעה או שחייבת היתה לדעת את תנאי המסלול הבסיסי כשחתמה על מסמכי ההתקשרות והוסבר לה במה מדובר.
בפסק דין שניתן בחודש אפריל קיבל השופט שטרסמן את התביעה. "בעניינו מדובר בעסקת רוכלות. הנתבעת לא דחתה את טענת התובעת, כי סוכן הגיע לביתה והציע לה את העסקה נשוא התובענה. עם זאת אין התובעת רשאית להסתמך בתביעה זו לבטל את העסקה על הוראות סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, משום שהודיעה לנתבעת על רצונה לבטל את ההסכם רק חודשיים לאחר כריתת ההסכם. אולם התובעת זכאית לתבוע את ביטול ההסכם בתוקף הוראותיו של סעיף 2 לחוק".
השופט התייחס לכך שפלאפון לא העידה את הסוכן, "ובית המשפט רשאי ואף חייב לזקוף עובדה זו לחובתה". לדבריו, התובעת הודתה שלא קראה את המסמכים עליהם חתמה, "אך בית המשפט שוכנע לחלוטין ובביטחון, שהסוכן שביקר בביתה של התובעת לא הסביר לה מעולם את 'כפילות' הזהות בין הנתבעת לבין אותו צד ג' החותם על ההסכמים איתה. ההטעיה בעניין זה ברורה לחלוטין".
השופט ביטל את ההסכם בקבעו שהוא מאמין, ללא סייג, לתובעת שלא קיבלה הסברים מפי הסוכן שביקר בביתה. עם זאת זקף לחובתה אי הקטנת הנזק, לפי סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970, כשלא טרחה לקרוא את ההסכם ואין זו טענה שמקובלת על בית המשפט. "התובעת תחזיר לנתבעת את מכשירי הטלפון הנייד, ההסכמים שחתמה עם הנתבעת או עם מי שפעל בשמה (צד ג') בטלים ומבוטלים מיום מתן פסק הדין. התובעת אינה זכאית להחזר כספי מהנתבעת. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו".