רחמים בוארון מאשדוד תבע את חברת מטיילי ירון בר בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר, בטענה שעליה לשלם לו שכר עבודה בגין עבודות הסעה שביצע כקבלן משנה בחברה בחודשים מאי-יוני 2004.
הנתבעת הודתה בחוב והעלה טענת הודאה והדחה ("כן אבל") שהתובע לא היה זכאי לתשלום מאחר שלא ביצע את עבודתו כראוי והיא שילמה קנס בגין נזקים שגרם. "אנו זכאים לקזז, מהחשבוניות שהציג התובע, את הקנס ששולם למקבלי השירות כתוצאה ממחדליו". שיעור הקיזוז עמד על סך של 3,000 שקל (לפני מע"מ).
בדיון שהתקיים בחודש פברואר אשתקד, בפני השופט גיל דניאל, נפקד מקומה של הנתבעת וניתן נגדה פסק דין. לאחר שהגישה בקשה לביטול פסק דין והבקשה התקבלה, פסק הדין בוטל בכפוף לתשלום בסך 3,562 שקל שלא היה שנוי במחלוקת. בדיון החדש שהתקיים בחודש שעבר טען התובע שסיים את עבודתו באמצע שנת 2004 ובקשתו לתשלום שכר עבודה נענתה בשלילה. נציג הנתבעת השיב שהתובע לא ביצע עבודתו כנדרש עבור שני לקוחות בהם גן ילדים, "ובאחד המקרים הגיע למקום ולא לקח עמו את הילדים אלא השאירם". בתום הדיון אפשר השופט דניאל לצדדים להגיש חשבוניות ומסמכים נוספים והם בחרו שלא לעשות כן.
"הנתבעת לא הגישה הסבר או תיעוד ביחס לסכום שקוזז מהחשבוניות שהציג לה התובע, ולפיכך לא הוכיחה שניזוקה ונקנסה על-ידי לקוח בסכום זה או אחר" - נאמר בפסק הדין. לדברי השופט, מכתבי אותו לקוח שהביע חוסר שביעות מעבודת נהגי החברה, נשלחו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2004 כשהתובע לא עבד בחברה. "הנתבעת לא הצביעה על נזק קונקרטי שנגרם לה מעבודתו של התובע כגון קיזוז שנעשה על-ידי אחד הלקוחות בגין חוסר שביעות רצון מעבודתו, והוא זכאי לתמורה המוסכמת בגין חודשים אלו במלואה". השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובע 3,000 שקל בתוספת מע"מ וכן 116 שקל אגרת משפט ו-500 שקל הוצאות משפט. "זכות להגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית משפט מחוזי באר-שבע", הודגש בפסק הדין.
לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות לדון בתביעות הנוגעות ליחסי עובד מעביד - הללו בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. בין הקבלן משנה לחברה לא היו יחסי עובד מעביד ודובר בתביעה כספית - מכאן סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות לדון בתיק.
