בהחלטה תקדימית, דחה בית משפט השלום בתל אביב (ד', 27.6.07) טענת התיישנות של נאשם בעבירות פרסום והצגת תועבה ובו דמותו של קטין. השופט דניאל בארי דחה את טענות הפרקליט, לפיהן ישנה התיישנות של שנתיים על עבירות אלו. מאידך, אימץ השופט את עמדת ב"כ התביעה, כי ההסדרים המשלימים לעניין ההתיישנות, לפיהן ייעצר מרוץ ההתיישנות עת מתבצעת חקירה, יחולו גם במקרים אלו. משמעות ההחלטה, כי רשויות המדינה רשאיות להעמיד לדין נאשמים בפרסום תועבה הכוללות דמותו של קטין, גם מעבר לתקופת התיישנות של שנתיים.
על-פי כתב האישום שהוגש בתחילת חודש מרס 2007, הנאשם, אור אליהו, ביצע לכאורה שלוש עבירות שעניינן פרסום חומר תועבה ובו דמותו של קטין. ב"כ הנאשם טען, כי המעשים המיוחסים למרשו בוצעו לכאורה בין אוקטובר 2003 לבין יוני 2004 וכתב האישום הוגש כשנתיים ותשעה חודשים לאחר יום ביצוע העבירה האחרונה. לפיכך, טען הסנגור, חלה התיישנות על מעשים אלו, שכן נוסח החוק קובע כי לא יוגשו כתבי אישום "אלא תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה". ב"כ המדינה טענה כי יש לדחות טענה זו, בטענה כי ההסדרים המשלימים לעניין ההתיישנות, לפיהן ייעצר מרוץ ההתיישנות עת מתבצעת חקירה, חלים במקרה זה.
לאחר שסקר את תכלית החוק, קבע השופט בארי כי מטרת סעיפי העונשין העוסקים בהחזקת ופרסום תועבה ובו דמות של קטין, היא הגנה על קטינים. לפיכך, קביעת התיישנות של שנתיים, נותנת ביטוי חלקי בלבד לאינטרסים החברתיים המוגנים. במיוחד אמורים הדברים נוכח העידן המודרני, "שבו העבירות הופכות לחובקות עולם והאכיפה היעילה מצריכה שיתוף פעולה בין גורמי חקירה רבים בחלקים שונים בעולם". לפיכך, קבע, יש חשיבות ל"מטריית ההתיישנות", המאפשרת לעצור את מרוץ ההתיישנות עת מתבצעת חקירה, לצורך יישום מטרתו החקיקתית של החוק, ככל שהוא מתייחס לעבירות הקשורות בקטינים.
