מזוז הוציא "כרטיס אדום" לשימוע

בתשובה מציע מזוז לפרק "מוקש" נוסף הטמון בשימוע. מצד אחד חלה חובה להאזין לדברי הנאשם "בנפש חפצה ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש", אך התוצאה היא שלעיתים בעקבות שימוע כזה לא יוגש כתב אישום, כפי שאכן קרה בנוגע לפרשת "דרך צלחה" והחשדות נגד צחי הנגבי, כאשר בעקבות השימוע הוחלט שלא להגיש כתב אישום. "איננו באים כמובן לומר דבר וחצי דבר על תוצאות שימוע במקרה הנוכחי אולם בשלב זה ניתן וראוי לקבוע כי אף שבמקרה זה נצעד צעד משמעותי לקראת כתב אישום - הרי שלקו הגמר לא הגענו...", כתב מזוז. שתי אפשרויות מציע מזוז לפתרון הבעיה. האחת, "מקומית" - להחיש את מועד השימוע. השניה, נרחבת יותר, "האפשרות הרחבה יותר, להמנע בעתיד מהצהרה על החלטה להגיש כתב אישום טרם שימוע ו'בכפוף לשימוע', ולבכר תחת זאת החלטה על הגשת כתב אישום לאחר שימוע. כך ניתן יהיה להמנע מהכרזה שיש לה לעיתים קרובות תוצאות קשות ובלתי הדירות אף שהיא עצמה מותני ואף הדירה".

מכאן שלהליך השימוע יש לדבריו "משקל רב המעוגן כיום בהוראות החוק; כי אין מדובר בהליך פורמלי או טכני, הנעשה מן השפה ולחוץ; וכי אין מדובר בהליך שנערך לאחר שנתקבלה החלטה סופית על הגשת כתב אישום, אלא בשלב בעל חשיבות מהותית. השימוע נערך עוד בטרם קבלת החלטה סופית על הגשת כתב אישום, ומהווה הזדמנות אמיתית להצגת הקונספציה הראייתית של ההגנה. ..שלב זה יכול לשנות את פני התשתית המשפטית בה דוגלת התביעה ובמקרים חריגים אף את התשתית העובדתית. עניינן של רשויות התביעה הוא בירידה לחקר האמת, ולא בהתבצרות בעמדה זו או אחרת, וכאמור לעיל, הן תשמענה בנפש חפצה כל טיעון אשר יש בו ממש, ויש אפשרות שיביא להכרעת הכף לכאן או לכאן - אם להגיש כתב אישום אם לאו. זהו המצב הראוי. כך ארע גם בעניננו. כך ארע גם במקרים אחרים בעבר". ההודעה מינואר על "שקילת אפשרות להגיש אישום בעבירות מסוימות", לא היתה 'תחנה סופית', אלא 'שלב אחד, אף כי מתקדם, במסע ארוך, שסופו מגיע רק לאחר שימוע ולאחר שגרסת הנאשם ביחס לעבירות הנטענות נגדו הושמעה ונבחנה. במידת הצורך יחול שינוי בתוואי המסע, בעקבות חומר שהומצא לתביעה או בעקבות שכנועה בהכרח שבשינוי הקונספציה שלה".

תחת הפרק "למהותו של הליך השימוע", בתשובת המדינה, כתב מזוז כי "סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, אשר הוסף בשנת 2000 במסגרת תיקון לחוק, עיגן את זכות השימוע". כמו כן, "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין 'טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע)', אשר תוקנו לאחרונה, קובעות כי על-מנת לממש את מטרת השימוע, שהינה לאפשר לחשוד להציג טענותיו, יתאפשר עיון החשוד או בא כוחו בעיקר חומר הראיות שבידי התביעה לקראת השימוע". לנושא זה התייחסה גם השופטת פרוקצ'ה שקבעה בהקשר לפרשת משה קצב כי "מטרת השימוע הינה לאפשר לנחקר להציג את טענותיו בטרם תתקבל החלטה סופית בעניין הגשת כתב אישום נגדו... בגדרי השימוע שוטח הנחקר את טענותיו במלואן, ורשויות התביעה שוקלות את דבריו בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע, ככל שיש בדברים ממש. קיום השימוע מממש את ציפייתו של הנחקר להציג את גרסתו ביחס לחומר החקירה שהתגבש בעניינו, על-מנת שגירסתו תישקל ויוסקו ממנה - במקרים מתאימים - מסקנות מתבקשות בטרם החלטה מרחיקת לכת בעניינו על הגשת כתב אישום".

למעשה, הוסיף מזוז, ההודעה מינואר לפרקליטי הנשיא אודות "כוונות מסתמנות" כמוהן כמכתבי אזהרה שמוציאה ועדת חקירה כאשר היא מגבשת "מסגרת פוטנציאלית של פגיעה למי שעלולים להיות נפגעים ממסקנותיה. במכתבים אלה נותנת הוועדה למוזהרים אפשרות לעיין בחומר, לחקור עדים וכיו"ב, וכן מכוונת היא אותם לגדרי המסגרת הפוטנציאלית של הפגיעה האפשרית בהם". לכן, בסופו של דבר, יכול להיות פער משמעותי בין תוכן מכתבי האזהרה לבין המסקנות הסופיות, כותב מזוז ו"'פער' שכזה אינו צריך לעורר תמיהה. אכן - קיימים כמובן הבדלים בין שתי הסוגיות, אך בתמצית, בנקודה זו, הדמיון ברור". לדבריו, הדברים מקבלים משנה תוקף בנוגע ל"תיקים מורכבים רחבי היקף, גבוליים שאינם נתחמים סופית אלא רק לאחר השמיעה של הסנגורים בשימוע, ולאחר בחינה יסודית נוספת של מלוא החומר בתיק, שאזי, לאחר שקילה סופית של מכלול הראיות, ולרבות שקילת הטענות המועלות בשימוע, מתקבלת החלטה סופית".