ארגוני הנשים והתנועה לאיכות השלטון מסרו (ב', 9.7.07) את תגובתם במסגרת העתירה נגד עסקת הטיעון בין משה קצב ליועץ המשפטי מזוז. כזכור, המדינה הגיבה לעתירת הארגונים נגד העסקה, וכעת התבקשו הארגונים למסור מענה לתגובה זו. מדובר בארגונים: התנועה לאיכות השלטון, שדולת הנשים, קולך, איגוד מרכזי סיוע, ויצ"ו ונעמת, המיוצגים על-ידי עורכי הדין אליעד שרגא, יפעת מצנר, צרויה מידד לוזו, דפנה הולך לכנר, ד"ר אביעד הכהן וברק כלב.
בתשובה, מואשם משה קצב בהפרת עסקת הטיעון, והתביעה ב"עצימת עיניים", לנוכח ההפרות הללו. לטענתם, היועץ המשפטי שגה בתרגמו את הקשיים הנובעים מהטראומה המינית ל"קשיים ראייתיים" וכי דרוש לבית המשפט "מתווך" מהתחום הפסיכולוגי קליני כדי לתווך בין שתי מציאויות אלה.
משה קצב זוכה ליחס מועדף הארגונים מונים חמישה כשלים בהחלטת מזוז, בהם הפגיעה בעיקרון השוויון. "אין תקדים למצב שבו עשר מתלוננות תומכות בביצוען של עבירות אינוס ולכל הפחות מעשים מגונים הכוללים מגע באיברים אינטימיים, ובכל זאת אין זכר לכל אלה בכתב האישום...בנסיבות אלה, לבד מחוסר סבירות קיצוני שבהחלטה... נגועה היא בהחלה בפועל של רף ראיות גבוה מעין כמותו אשר מפלה לטובה את נשיא המדינה ביחס לאדם מן הישוב".
כמו כן הם טוענים כי למתלוננות לא ניתנה הזכות להביע עמדה, כמתחייב מחוק נפגעי עבירה, ביחס לעסקת הטיעון המתגבשת. הם דוחים את טעמי כבוד מוסד הנשיאות וכבוד המדינה שבשיקולי מזוז.
קצב מפר את העסקה לטענתם התנהלותו של קצב בנוגע לעסקת הטיעון מהווה הפרה דה-פקטו ומעידה על "התנערותו מכל אחריות לביצוע עבירות מין". "הוקעת העבריין הינו שיקול ציבורי חשוב, לצד השיקול הקשור בתיוג האשם (מנקודת ראותן של המתלוננות), קשורה במקרה דנן לא רק לאפשרות להביא להרשעה בדין, אלא אף בנכונות מבצע העבירות לשאת באחריות למעשיו ולהציג עצמו ככזה לא רק בביהמ"ש אלא אף בפני הציבור - כל זאת נוכח ובשל קיומה של עסקת הטיעון, שכן הרשעת המבצע במקרה זה, בסופו של יום, עתידה לבסס עצמה, על הודאתו במעשים".
לטענתם, "בתזמון מושלם פשטו עם שחר מקורבי הנשיא פרקליטיו ובני משפחתו, להטמיע בציבור מסר ברור: הנשיא לא עשה דבר פסול, הוא מודה בסעיפי עבירה אך לא בעבירות ובפגיעות בערכי חברה מוגנים. הציבור התבקש להפנים, כי מר קצב, איש משפחה למופת, הועלה קרבן פעמיים, פעם אחת, בעלילה שנרקמה נגדו ופעם שנייה, הקריב עצמו למען משפחתו והודה באמור בכתב האישום למען משפחתו. בשלל ראיונות שניתנו, הן בשעות קודם לפרסום תוכן החלטת היוהמ"ש והן בשעות שלאחר מכן, עמלו המרואינים מטעמו של הנשיא להבהיר, כי עסקת הטיעון נכפה על הנשיא מצד בני משפחתו המותשים ודורשי שלומו, למרות שהוא, עורכי דינו וכל קרוביו משוכנעים בחפותו ובצדקת דרכו".
קצב אינו נוטל אחריות עמדתם של קצב ודובריו מעת ההכרזה על עסקת הטיעון ועד כה מעידה על ההפך הגמור מנטילת אחריות של ממש, טוענים העותרים. למעשה מדובר ב"השתמטות ברורה מאחריות ציבורית ואישית, והפרה דה-פקטו של עסקת הטיעון אשר השומטת את הבסיס להצדקתה. בכך, עוצמת התביעה עיניה לנוכח קריצת העין של הנשיא, אשר דומה כי היועץ המשפטי לממשלה הינו היחיד שלא הבחין בה, ואשר משמעותה הינה הפרה דה פקטו של הסכם הטיעון בד-בבד עם חתימה עליו".
טראומה מינית ולא קשיים ראייתיים גם את הקשיים הראייתיים הטמונים לטענת מזוז בתיק דוחים הארגונים. מדובר בסתירות ו"אי התאמות" בעדות א' מלשכת הנשיא וטענות על אונס או יותר, מלפני 9 שנים בעדות א' ממשרד התיירות. הארגונים דוחים את טענת הקשיים הראייתיים אשר יש בהם, לטענת מזוז, כדי "להקשות על הוכחת האישומים בעבירות שנטען כי קצב ביצע בהן. קשיים אלו הביאו לטענת המדינה לכך שהתיק ירד אל מתחת לרף שיש בו 'סיכוי סביר להרשעה'".
התביעה, לטענתם "זנחה ולכל הפחות לא שקלה התביעה באופן ראוי מרכיב מהותי ומרכזי ביותר בהליך ניתוח והבנת הראיות, אותו מחוייבת היתה התביעה לשקול, והוא - ההסבר המקובל במחקר המדעי בתחום הפסיכולוגיה הקלינית העוסק בנושא הטראומה המינית לתופעות אותן כינה היועץ בתגובתו כ'קשיים ראייתיים'. הסבר מקצועי זה ניתן היה בנקל לספק לבית המשפט באמצעות חוות דעת מומחים, באופן שהיה מבהיר היטב כי דווקא אותן תופעות עליהן מצביע היועץ כחולשות וכקשיים ראייתיים, הן הן התסמינים המלמדים כי לפנינו גרסאות אוטנטיות, אמינות ומהימנות של קורבנות עבירות מין".
לטענתם, בטרם תתקבל החלטה בדבר קיומו של "סיכוי סביר להרשעה", "מחויבת מערכת התביעה, בטרם תכריע בשאלת דיות הראיות, לשקלל את מרכיב חוות דעת המומחה אשר יופיע בבית המשפט בעת ניהול פרשת התביעה, יתווך וישמש כמעין 'מתורגמן' בין עולם המציאות לבין עולם המשפט, באופן שיבהיר לבית המשפט את התופעות הפסיכולוגיות בצורה קוהרנטית ויתן מענה לפער המובנה שנוצר בין שני העולמות".
מוסד הנשיאות נפגע בגלל קצב מוסד הנשיאות נפגע פגיעה קשה "עקב התנהלותו של משה קצב", נטען בתגובה, ולכן "האינטרס הציבורי לטובת מוסד הנשיאות ולטובת מדינת ישראל הוא מיצוי הדין עם הנאשם ושיתוף הציבור בשיקולים שהביאו לעסקה זו. מוסד הנשיאות שואב כוחו וממלכתיותו מערכים של טוהר מידות וניקיון כפים, מוסר וצדק חברתי, יושרה ואמון העם - כל אלו לא ישוקמו אם הציבור בכלל, והמתלוננות בפרט, לא יזכו לגלוי האמת לאמיתה. שיקום תדמיתה של מדינת ישראל מחייב הליך בירור אמיתי והימנעות מעסקת טיעון שמסתירה את האמת - ועוד בשם כבוד מוסדות המדינה".
החלטת מזוז פוגעת בכבוד האדם החלטת היועץ המשפטי "פוגעת פגיעה שלא כדין ובמדינה העולה על הנדרש בערכי היסוד במשטר דוגמת כבודן של המתלוננות צנעת חייהן ושמן הטוב. "ערכים אלה, של כבוד האדם, צנעת הפרט ושמו הטוב, מנויים בחוקי היסוד, שנועדו - כאמור בסעיף המטרה שבראשם - לעגן 'את ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית' במשפט מדינת ישראל. מתוך כך, יש לטענת העותרות מקום לעיין גם במסכת 'ערכיה של מדינה יהודית' על-מנת שאלה ישמשו, לצד ערכי הדמוקרטיה והוראות החוק, מצפן בדרך הילוכו של בית המשפט בנתיבות עתירה זו.
כבוד האדם בכלל, וכבוד האישה בפרט, הם ערכי יסוד בעולמה של תורת ישראל. עיקרם נטוע בעיקרון הבראשיתי של בריאת האדם בצלם א-להים, 'כי בצלם א-להים עשה את האדם', וממנו משתלשלות והולכות הלכות שונות שנועדו להגן על כבוד האדם ולעגנו במסכת ערכיה של תורת ישראל. התייחסותה השלילית של תורת ישראל ל'החפצת האישה' ולעשותה כלי שרת למילוי תאוותיהם של גברים חמדנים, עולה מאמירותיהם הקשות וביקורתם החריפה כלפי המלך אחשוורוש, שביקש לעשות את המלכה הכפופה לו, אמצעי למילוי תאוותיו [על סוגיה זו, ראו בהרחבה: "'להביא את ושתי המלכה... להראות העמים והשרים את יפיה' - על איסור הטרדה מינית, החפצת האישה וביזוי כבודה"].
ההחלטה פוגעת בערך גילוי האמת בהחלטתו לסיים את הפרשה בדרך הקלה של עסקת טיעון ולא להביא הפרשה למיצוי בבית המשפט, נפגע ערך גילוי האמת פגיעה קשה... כתוצאה מעסקת הטיעון, על ראש המתלוננות - כולן או מקצתן - הוטל צל כבד, כאשר לא מעט הם הסבורים - לאחר מסע השיסוי המתוזמן שהופץ נגדם על-ידי מקורבי הנשיא - כי בדו טענות מליבן, ביקשו לסחוט את הנשיא, וכי מעשים רעים שנעשו בבית הנשיא וחוצה לו - בהסכמתן נעשו. שמן הטוב נפגע, ולא מן הנמנע שלפחות חלקן תשאנה נזקים - נפשיים, חברתיים וממוניים - בגין החלטה זו אף בעתיד".
עסקת טיעון אמיתית או הליך משפטי העותרים קובעים בתגובה כי "בנסיבות מיוחדות אלה, צריכה הייתה המדינה לכלול בעסקת הטיעון עבירות אשר משקפות את האמת העולה מחומר הראיות המונח בפניה, כעולה מדבריו של היועץ המשפטי לפרקליטי הנשיא ימים ספורים לפני חתימה על עסקת הטיעון, אשר הובאו לעיל, או לפחות לאישום הקרוב לכך. לחלופין, ראוי היה להביא את העניין לבירור בהליך משפטי מסודר, למען תצא האמת לאור".
