יוליה וסרמן מקרית שמונה תבעה את דלתות אמיר בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 8,000 שקל. בחודש יוני אשתקד הזמינה מהנתבעת 6 דלתות פנימיות בסכום של 7,200 שקל ונקבע שיסופקו בתוך 21 ימי עבודה. החברה לא עמדה בהתחייבותה וכעבור 4 חודשים רכשה התובעת דלתות מחברה אחרת.
הנתבעת לא הגישה כתב הגנה והעלתה טענותיה, באמצעות נציג, בדיון שהתקיים בפני השופט בן פיילס, בחודש מרס. הנציג ביקש לדחות את התביעה בטענה שאין יריבות בין הנתבעת לתובעת והעסקה נערכה עם אישה אחרת והתשלום התקבל בשני צ'קים ואין הוא זוכר על שם מי. לדבריו, עקב פרוץ מלחמת לבנון השנייה נוצר עיכוב של חודשיים במועד אספקת הדלתות וכשהדלתות הגיעו לא ניתן היה להתקינן כיוון שדירתה של התובעת הייתה בשיפוצים. הוא הוסיף שבדירתה של התובעת הותקנו 6 משקופים ודלת זמנית.
בפסק הדין קיבל השופט את התביעה בחלקה. לדבריו, אין לקבל את הטענה בדבר העדר יריבות והדלתות הוזמנו על-ידי מעצבת הפנים ושולמו על-ידי התובעת. "הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין התובעת לעניין אספקת הדלתות. אכן במועד בו הייתה הנתבעת אמורה לספק את הדלתות, התנהלה לחימה בצפון ומשכך יש בידי לקבל את ההסבר הנתבעת בדבר אי אספקת הדלתות במועד זה. אין בידי לקבל את טענותיו של הנציג לעניין אי התקנת הדלתות במשך התקופה לאחר סיום המלחמה". השופט קבע שהעובדה שהנתבעת קיבלה מכתב התראה בו נתבקשה להתקין את הדלתות בתוך 5 ימים, מלמד שהשיפוץ בדירה הסתיים.
בסופו של דבר נפסק שהנתבעת תיקח את הדלת הזמנית ותשיב לתובעת (בניכוי עלות ששת המשקופים בסך של 1,200 שקל) סכום של 6,000 שקל בתוספת 300 שקל הוצאות משפט. "מודעת בזאת הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים", נכתב בפסק הדין שניתן בהעדר הצדדים.
