חברת סלקום תבעה את ציונה לב, בגין אי-כיבוד הוראת קבע על-ידי הבנק. למרות שהחוב הנתבע עמד על כ-2,600 ש"ח ולמרות שכבר הוצע לסיים הפרשה בתשלום של 2,000 ש"ח, התעקשה סלקום לקבל את שאר החוב, תוך התנהלות, שבין שורות פסק-הדין, ניתן להבין כי לדעת השופט מנחם קליין, היתה לא פחות ממבישה. עד כמה? עד כדי כך, שהשופט החליט שפסק-הדין יומצא למנכ"ל סלקום בעצמו. כנראה שירות לקוחות אינו מסתיים בטלפון.
סלקום טענה, כי עקב סירובו של הבנק לכבד את הוראת הקבע נוצר חוב על מכשיר הטלפון ודיבורית וכן חשבוניות שלא שולמו. בנוסף טענה, כי מאחר שניסיונותיה להשיג מציונה לב אמצעי תשלום אחר עלו בתוהו, נאלצה להגיש את התביעה.
ציונה לב טענה, כי החוב ההתחלתי היה למעלה מ-4,000 ש"ח. לאחר מות בעלה ניגשה לחברה, שילמה כ-1,800 ש"ח נגד חיבור המכשיר שנותק ומסרה לנציג סלקום הוראת קבע חדשה. מכאן טענה, כי סלקום התרשלה והיא מצאה עצמה במצב אבסורדי, בו חויבה בקנסות ובמלוא עלות המכשיר, במקום פריסת מחיר רכישתו על-פני 36 תשלומים, כפי שסוכם עם סלקום.
השופט דחה את התביעה בעילות מספר, אשר יש בהן להבין כי התנהלות סלקום בעניינים המשפטיים אומרת 'דרשני'. נטל ההוכחה מורכב משניים - נטל הבאת הראיות המבססות את כתב התביעה בפני בית המשפט וכן נטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות (הנתמכות בראיות) המהוות את עילת התביעה ושיש בהן כדי לזכות בסעד המבוקש. יש לזכור, כי התובע הוא בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' ובמשפט האזרחי הנטל הוא הוכחת הגרסה "המסתברת יותר". בענייננו, סבר השופט כי יש להעדיף את גרסת ציונה מהטעמים הבאים:
- ראשית, החליפה סלקום את תצהיר העדות הראשית שלא כדין וללא אישור ואם לא די בכך, בהצהירה שאינה מכירה את ציונה. נציג השירות לא הובא כעד למרות שהיה היחיד שיכל לחזק או לסתור הטענות שהועלו.
- שנית, סלקום לא יכלה להתייחס להוראת הקבע שהוצגה בפני בית המשפט על-ידי ציונה לב, החתומה על-ידי הבנק. ראיה זו חיזקה את התרשלות סלקום, שלא הצליחה כלל להוכיח כי הוראת הקבע לא כובדה. משטענה זו של סלקום הועלתה בעלמא ללא סתירת טענות ציונה, קיבל השופט את טענת ציונה.
- שלישית ואולי חשוב מכל, תום-הלב בחוזים. סלקום טענה, כי בעקבות אי המצאת אישור תשלום בתוקף, היתה זו זכותה לבטל את השירות לציונה. למרות שציונה עוד ניסתה להגיע לעמק השווה, בחרה סלקום לא להתייחס להצעתה. על תום הלב אמר נשיא בית המשפט העליון (בדימ.) אהרן ברק, כי תום לב אין משמעו "אדם לאדם - מלאך", אלא "אדם לאדם - אדם". זאת בעוד סלקום התנהגה כ-"זאבים זה לזה".
מוסיף השופט ומביע את הסתייגותו מאופן הפעולה של סלקום בעניין תיקייה המשפטיים, המפוזרים בין משרדי עורכי-דין, אשר מצביעה כנראה על חוסר במדיניות מסודרת 'המוכתבת מלמעלה'. תיק זה הוכרע אך ורק על-פי הדין ללא התחשבות בצדק החלוקתי. השופט מוסיף ומדגיש, כי בדיון המוקדם הוצע כי ציונה תשלם 2,000 ש"ח והחוב יסולק. במקום שסלקום יסכימו לתשלום של מעל ל-75% מסכום התביעה (כ-2,600 ש"ח) העדיפה החברה להתעקש "לקבל עוד כמה מאות שקלים מאישה קשת יום שלא פשעה בדבר".
לסיום הוסיף השופט: "מן הראוי שחברה גדולה ומכובדת כתובעת בתיק זה, תסדיר הנחיות אחידות וברורות לכלל המשרדים המייצגים אותה בבית המשפט, בכדי למנוע מצבים מביכים כפי שצוינו לעיל וראוי גם ששיקולי חמלה יובאו במסגרת השיקולים בעת מו"מ לפשרה בתיקים מעין אלו".
לסיכום, כנראה גם החברות המכובדות ביותר צריכות לשמור על רמת שירות ולא לקחת את לקוחותיהן כמובן מאליו.
