משה שמואל תבע את משטרת ישראל (לשכת התביעות תחנת זבולון) בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות בסכום של 7,000 שקל. התובע הורשע במספר אישומים בעבירות הונאה בכרטיסי חיוב ובקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין. לטענתו, בחיפוש שעשתה המשטרה בחודש יולי 2003, בבית סבו, נתפסו פריטים השייכים לו,בהם מכונת מסטיקים ופאזלים מקרטון. במסגרת ההליך הפלילי הורה בית המשפט המחוזי בחודש פברואר 2006, להחזיר את הפריטים, אולם המשטרה העבירה אותם לחברת האשראי ויזה.
המשטרה הגישה הודעה צד ג' נגד חברת האשראי ויזה כ.א.ל וביקשה לדחות את התביעה. לדבריה, התובע לא הוכיח בעלות על הפרטים ולא הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי כפי שעשה בעניין הפריטים האחרים - שנמחקה. כמו כן שהפריטים חולטו על-פי החלטת בית המשפט והועברו לחברת האשראי ויזה הנושה.
חברת האשראי ויזה השיבה שהתובע ואחיו הונו אותה וגרמו לה לנזקים בשווי של עשרות אלפי שקלים. מכונת המסטיקים נגרסה לאחר שהיתה ישנה ולא שמישה והפזלים מקרטון נרטבו. "הקנטרנות וחוסר תום הלב זועקים לשמיים, שעה שהצד השלישי הוא נושה של התובע שגרם לה במעשי המרמה שלו לנזקים בסכומי עתק ובאופן שאף אם היתה מתקבלת תביעתו יש לקזז את סכומם". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אילת דגן את התביעה. "כל טיעוני הנתבעת והצד השלישי מקובלים עלי. התובע לא הוכיח שמכונת המסטיקים והפזלים בכלל בבעלותו. הוא טרח והגיש בקשה לפסק דין הצהרתי בבית משפט השלום בחיפה, ביחס לכל הפריטים שנתפסו אך לא כלל פריטים אלה בבקשה. הואיל ומעולם לא ביקש מבית המשפט בחיפה ולא קיבל רשות לפיצול סעדים, הרי שצריך היה לכלול את מלוא סעדיו באותה תביעה לפסק דין הצהרתי ומשלא עשה ויתר על זכותו לטעון לבעלות על מכונות המסטיקים והפזלים". התובע חויב לשלם למשטרה ולצד ג' 300 שקלים.
