מאחר והסרט נגמר רע, (לחובבי הסופים הטובים אין מה לדאוג), אני אתחיל מהגרוע, אעבור אל הפחות גרוע ואסיים במעט הדברים הטובים היחידים בסרט. ונפתח במספר שאלות: חצי השעה האחרונה של הסרט - משהו הצליח להבין מה קורה שם? מיהו הרובוטריק שמת? מי ירה על מי? מי פוצץ את מי? מי היה שם טוב? מי היה שם רע? מה קרה לכול השקרניקים החדשים? ואיך זה שרמת הסאונד באולם זינקה פלאים וגרמה לי להניח ידיים על האוזניים? ואם באמבלבי ומייגן פוקס הם כול מה שצריכים כדי לחסל שקרניקים מי היה זקוק לשאר הרובוטריקים? ושמתם לב שאופטימוס פריים ממש לא שווה כלום? לא רק זה, אחד הרובוטריקים מת ולקהל אפילו לא אכפת.
סצנת האקשן הגדולה בסוף הסרט היא אחת מסצנות האקשן הגרועות של השנה האחרונה, מהמביכות ביותר בקריירה של מייקל ביי, ואולי הגרועה ביותר בתולדות הקולנוע. סצנת אקשן שלא אכפת לך מאף אחד מהגיבורים מרוב קלוזאפים על איברים מתכתיים - בגלל שלא ברור לך מי הוא מי. בגלל שהגיבורים הם סתם דמויות פלקטיות רדודות. וכנראה בגלל שעשן, חלקי בניין מתעופפים וסתם מוזיקה רועשת לא באמת הופכת סצנת אקשן לסצנת אקשן. מייקל ביי שלכאורה נחשב למלך סרטי הפעולה בעשור וחצי האחרונים, ממש לא יודע לביים סרטי פעולה. בסרט זה הוא הצליח להתעלות על עצמו ועשה שוב פעם חרא עבודה. ביי ואנשי האפקטים נכשלו בסצנת השיא של הסרט כשלון חרוץ. הסצנה נראת כמו מגרש גרוטאות אחד גדול שבו מכוניות ומטוסים נכנסים אחד בשני לשם הבידור.
כנראה הגודל לא קובע!
הכול החל עם סדרת אנימציה טלוויזיונית מתחילת שנות השמונים שהיתה אמורה לקדם צעצועים שהפכו ממכוניות או מטוסים לרובוטים. הסדרה הפכה ללהיט היסטרי וצברה לה במשך השנים מיליוני מעריצים שרופים. נעזוב את המסרים השמרנים והפאשיסטים של הסדרה הבעייתית. היא היתה מוצר ילדותי, מבדר ומקסים שגם אני כזאטוט גדלתי עליה ואף מודה בפשע, בשלב מסוים אף אספתי קלפים.
היתרון המרכזי של הסדרה שלמרות שהיא עסקה ברובוטים, היא היתה מאוד אנושית. לי כילד היה מאוד אכפת מה קורה לכול הדמויות, כול אחת היתה מאופיינת בסטריאוטיפ שייחד אותה וכילד נסחפתי אחר הרפתקאותיהם והניסיון שלהם להציל את העולם מפני "השקרניקים". אין במאי שיותר התאים לו לביים את הסרט מאשר מפיק העל של הסרט, סטיבן שפילברג. נכון, הוא לא בדיוק אחד הבמאים האהובים עלי בשנים האחרונות אבל אין עליו כשהוא מביים סרטי מדע בדיוני והרפתקאות. לא רק, זה סטיבן שפילברג הוא במאי אנושי. אכפת לו מהשחקנים, מהדמויות והוא בהחלט יודע איך לביים סצנות פעולה ועדיין להישאר אנושי.
לפני מספר שנים התחיל שפילברג להפיק את סרטיו של במאי קר, מכני ולא אנושי, השקרניק של הוליווד, מייקל ביי. בתחילת הקריירה שלו ביים ביי שלל קליפים, אח"כ עבר לסרטי פעולה מגניבים, "בחורים רעים", "הפריצה לאלקטרז" אבל אז הגיע "ארמגדון" - דרמת סוף עולם, קיטשית, מביכה ואולי הסרט הגרוע ביותר של שנות התשעים. הסרט היה להיט היסטרי ומאז מקומו של ביי בהוליווד מובטח למרות הכשלונות המהדהדים של "פרל ארבור" ו"איילנד". ביי הכוחני הצליחה לבסס את עצמו כמלך סרטי הפעולה של העשור וחצי האחרונות. במאי שלא יודע לעבוד עם שחקנים אבל בהחלט יודע לפוצץ דברים - וכך בדיוק נראה הסרט "רובוטריקים".
ביי ניגש בידיו המסורבלות ומוחו עמוס חומרי הנפץ לטפל בנוסטלגיה משנות השמונים. התוצאה בהתחלה חביבה ומבדרת, בהמשך סתמית ולקראת הסוף רועשת ונשכחת לחלוטין. מוזר שדווקא שפילברג הבמאי שאחראי על סרטי מדע בדיוניים עם לב כגון "אי.טי" או "מפגשים מהסוג השלישי" העניק את שרביט הבימוי לביי ועוד השקיע במוצר הצריכה המביך הזה.
ההתחלה נראית מבטיחה: הסצנה במדבר מרשימה, גם המפגש של גיבור הסרט עם באמבלבי המכונית הצהובה מגניבה בהחלט. אבל גם אז השחקנים בני האנוש משחקים כמו רובוטים סטריאוטיפים כפי שהוכתב להם ע"י מחלקת התסריטאים הלא כול כך מוכשרים של הסרט. המכסיקני הנודניק, האפרו-אמריקני הצעקני, ההורים הוולגרים, החייל האמריקני הלבן שמתנהג כמו גיבור על וכמובן הנער המרובע שבעצם צריך להיות מלך הכיתה. אפילו יש כוסית מומחית למנועים אבל נחשו מה באמת התפקיד שלה.
בהמשך הסרט זה הולך ומחריף כאשר מתברר שהשחקנים הנחשבים ג'ון טורטורו וג'ון ווייט מתבזבזים על כלום. ושיש עוד אפרו אמריקני רועש וגס רוח ועוד כוסית, הפעם מומחית למחשבים עם פירסינג. עד שהרובוטריקים מואילים בטובם להגיע ולהציל את המצב, לוקח כול כך הרבה זמן שכבר חולף חצי סרט.
אז מה טוב בסרט הזה? שאיה להבוף שמצליח להתרומם מעל הבוץ הקולנועי של ביי ולהתגלות ככוכב הבא של הוליווד. ועוד יתרון אחד: לכם, מי שקורא את הביקורת הרצחנית הזו ועדיין מתכוון ללכת לסרט: עכשיו אתם יכולים לצפות בו בלי שום ציפייה ואולי לא תתאכזבו.
