בג"צ נזף בעורכי הדין על יחסם לעובדת הנקיון

בג"צ דחה (ב', 30.7.07) בקשת משרד עורכי דין לערער על תביעת פיצויים של עובדת נקיון ממשרדם. בהחלטה מתחו השופטים ביקורת על התנהלות עורכי הדין כלפי העובדת וכתבו כי ראוי היה שסיום עבודתה של העובדת "שנתנה מיטב ימיה ושנותיה בעבודת כפיים קשה בשירותם, לא יהיה כרוך בהליכים משפטיים". עוה"ד ד"ר משה וינברג ומשרד עורכי הדין משה וינברג ואברהם דורון העסיקו במשך 27 שנים את נעמי ברזילי בנקיון המשרד. בשנת 2000 עברה ברזילי תאונת דרכים, ובחודש נובמבר 2001 עברה אירוע מוחי קל. לאחר מועד זה נבצר מברזילי לשוב לעבודתה, וביום 27.1.02 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. לברזילי שולם סך של 52,778 ש"ח כפיצויי פיטורים. ברזילי פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בדרישה לשלם לה הפרשי פיצויי פיטורים ותשלום בגין עבודה בשעות נוספות. לשם כך בחן בית הדין מה היה היקף משרתה של ברזילי ובסופו של דבר קבע כי יש לשלם לה פיצויי פיטורים בסך-31,070 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. תביעתה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות נדחתה. משרד עורכי הדין וינברג-דורון וד"ר משה וינברג ערערו לביה"ד הארצי באמצעות באת כוחם עו"ד יפה דסה על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב בטענה כי ביה"ד האזורי התעלם מראיות שונות שהוגשו לו, מסתירות שנפלו בעדותה של ברזילי וכי "חלק מקביעותיו מנוגדות למציאות". המסמכים לטענתם, תומכים בגרסתם בהתייחס להיקף משרתה של ברזילי וכי בית הדין הארצי שגה כאשר סבר כי הם תומכים בקביעותיו של בית הדין האזורי. הם גם ערערו על דברי בית הדין הארצי שהתייחס לחובת ההוכחה לגבי היקף משרתה של ברזילי במשך השנים וכתב כי "משתקופת העבודה לא היתה שנויה במחלוקת, והיה ידוע היקף שעות עבודת המנקה בסמוך לפני הפסקת עבודתה, אזי על המעביד חובת ההוכחה להיקף עבודה שונה בתקופות שקדמו לתקופה שלפני הפסקת העבודה". לטענתם קביעה זו "סוטה מהלכות קודמות של בית הדין הארצי לעבודה, ומכאן שתוצאתה יוצרת "עיוות דין במלוא מובן המילה". כאמור העתירה נדחתה על הסף. השופטים: נאור, חיות ופוגלמן כתבו כי בג"צ משמש ערכאת ערעור על החלטות ביה"ד הארצי לעבודה "רק במקרים בהם נתגלתה בהכרעתו של בית-הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה"."עיינו בעתירה ולא מצאנו בה דבר מאלה", הם הוסיפו. הם הוסיפו בשולי ההחלטה את חתימת פסק דינו של בית הדין הארצי אשר כתב כי "העובדת נתנה מיטב ימיה ושנותיה בעבודת כפיים קשה בשירותם של המערערים. ראוי היה שסיום עבודתה של העובדת אצל עורכי הדין לא יהיה כרוך בהליכים משפטיים". "אין לנו אלא להצטרף בהסכמה לדברים אלה" הוסיפו השופטים. כאמור בג"צ דחה את העתירה על הסף וקבע כי "עורכי הדין, ביחד ולחוד, ישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,500 שקלים".