לשרי ביטחון בישראל יש מנהג מגוחך למדי - לעלות על בגדי "שטח" בבואם לסקור את פעילות הצבא. עוד סימפטום של התבטלות ויראה כלפי לובשי המדים, כאילו לא יאה להתהדר בקרבתם בפריטי לבוש דקדנטיים כמו צווארון מעומלן או עניבה. לשמעון פרס היה את הבאטל-דרס המפורסם, איציק מרדכי אפילו הצטייד פעם בשכפ"ץ ותת מקלע, ואהוד ברק בחר אתמול בחולצת פולו. שחורה, מהוהה, נטולת לוגו יוקרתי, רחמנא ליצלן.
ברק בנה אתמול על חוויה מתקנת, סיור ידידותי בבסיס האימונים הראשי של הצבא המתעורר. פה מבט במשקפת לא מכוסה, שם כמה צ'פחות עם מילואימניקים מסורים שמתים להתאמן כמה שיותר. לרוע מזלו הזדמן לפתחו מטען צד בדמות סרבנות חיילי ההסדר התקופתית. השאלה כיצד יבחר לנטרלו אינה רק מסקרנת, היא ערכית ואקוטית. הרי רק לפני שבוע חזינו בו תוקף בשצף-קצף את "המשתמטים", מתריע על "צבא של חצי העם" ומטיף להחזרת "אות הקין", לא פחות, למצחם של המתחמקים מגיוס.
והנה, מול תופעה מסוכנת בהרבה, הוא מתנקנק. קולו נשנק, אמירותיו מתפתלות. המשפט הנחרץ ביותר שהביא באמתחתו היה ש"בצבא שלנו החיילים מקבלים פקודות מהמ"מ, המ"פ והמג"ד, ולא מאף אחד אחר, חשוב ומכובד ככל שיהיה". מה מקור הנימוס והזהירות המפתיעים הללו? מי כאן בדיוק "חשוב ומכובד" כל כך? אותם רבנים מסיתים מצפת ועד קדומים, שמגיחים לחיינו מפעם לפעם, אבל פועלם היומיומי לפירוק המפעל הציוני-דמוקרטי לא יודע מנוחה לעולם?
למר ביטחון היתה עוד תובנה רפה מעל הפודיום בצאלים: "כל תופעה של סרבנות, מכל קצה שהוא, מקומה לא בקרבנו". הו, האיזון הקדוש. כאילו היינו בעיצומו של דיון אקדמי תיאורטי, או שמא מוצפים, במקביל להתעצמות המיליציות של ישיבות ההסדר, ברבבות פציפיסטים עם ענף זית בין השיניים. לא פלא ששי חזקני, איש חדשות 10 (אף הוא בחולצת פולו!), מיהר להבין את כיוון הרוח, וסיכם שנותר רק לראות אם מערכת הביטחון תטפל בסרבני הפינוי בחומרה, "או תתקפל". לנוכח מופע השפיפות של העומד בראשה, נראה שמדובר בשאלה רטורית.
