בין כתליו של בית פרטי בתל אביב נערכה בסוף השבוע האחרון מסיבת יום-הולדת בלתי שיגרתית: חתן השמחה היה לא אחר מאשר ישיש יהודי , שהגיע ארצה מגרמניה, כדי לחגוג בחיק-משפחתו בארץ את חגיגת...105 השנים להיוולדו.
התייר הישיש, ברנרד לוין, מתגורר, מזה 25 שנה בבית-אבות בעיר קלן בגרמניה. על אף גילו המופלג הוא נותר, עדיין, זקוף-קומה, ניחן בהדרת-פנים וליחו כלל לא נס.
לא בכל יום זוכה משפחה ישראלית לחגוג יום-הולדת 105 של אחד מיקיריה. מסתבר כי ברנרד לוין זכה להגיע לגיל המופלג הזה כשהוא עדיין במלוא-חושיו. על שולחן בני-משפחתו נערמו עוגת יום-הולדת, מספר בקבוקי-יין ועשרות מיברקי-ברכה. סביב שולחן השמחה נקבצו, מלבד קומץ בני משפחתו, ובהם בנו בן ה80, נכדיו וניניו, שאחד מהם נימול, אך לפני ימים מספר, על ברכיו של "הסבא רבא", ששימש לו כסנדק.
שותף פעיל דרך ארוכה עשה ברנרד לוין, מאז נולד בשנת 1902 להוריו, אנשי עסקים יהודיים בעיר קלן שבגרמניה. מייד לאחר סיום לימודיו התיכוניים נרתם ברנרד, הבכור שבין ארבעת אחיו, לעסק המשפחתי המשותף -חברה לעיבוד עורות. אולם, הקריירה המקצועית שלו נקטעה באיבה, במלחמת העולם השניה, כשנאלץ לברוח לשווייץ, שם השלים את לימודי הכימיה שלו. הוא טיפס מהר מאוד במעלות הסולם האקדמי, כשהוא זוכה, בסופו של דבר, לתואר דוקטור לכימיה".
ככימאי מוסמך חזר ברנרד, בתום המלחמה, לעסקים הפרטיים של משפחתו, שנותרה בחיים,וגילה גם פעילות רבה בחיי הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בקלן. תוך זמן קצר התמנה לנשיא מיסדר "בני ברית" בעיר-מגוריו וזכה לאהדת הקהילה כולה.
לפני 35 שנה פרש ברנרד לגימלאות והוא מתקיים כיום בבית האבות בקלן מכספי הפנסיה והפיצויים של הגרמנים. סדר-יומו, כפי שסיפר לנו, שיגרתי למדי: השכמה בשעה שבע בבוקר, רחצה, סידור-מיטה וחדר - הכל בכוחות עצמו וללא סיוע. בשעה שמונה הוא יורד מחדרו, שבקומה השניה, לחדר האוכל, לארוחת הבוקר, כשליד השולחן ממתינות לו כבר שלוש ישישות, המתגוררות אף הן בבית האבות.
פשוט משעממת שעות לפני הצהריים מוקדשות לקריאת ספרים ועיתונים, בגרמנית ובאנגלית - שתי השפות השגורות בפיו. הפוליטיקה, כפי שהוא מעיד על עצמו, אינה מעניינת אותו במיוחד והוא קורא עיתון "רק כדי להיות בתמונה".
מעניינים יותר, על-פי עדותו, הם ספרי ה"בלשים" הרבים המציפים את חדרו, אבל גם בספרות יפה הוא אינו בוחל. אחדים מהספרים האלה הביא עימו ארצה, בעת ביקור יום ההולדת שלו, והוא מעיין בהם תוך...הסרת משקפיים. מעת לעת הוא מתכתב עם בני משפחתו בארץ. לאחר ארוחת הצהריים הוא פורש לשינה לשעות אחדות, ושוב חוזר לתחביב הקריאה בחדרו, המלווה גם ב...עישון מקטרת ריחנית.
בטלוויזיה אין הוא צופה, "משום שזו פשוט משעממת". לאחר ארוחת הערב הוא מרשה לעצמו לעשן סיגר וללגום כוסית של משקה חריף.
בארוחות עצמן הוא אינו מגביל את עצמו בשום צורה שהיא. מעולם הוא לא גזר על עצמו דייאטה ומישקלו תקין. הוא אוכל הכל: בשר, ירקות, קטניות ודברי מאפה, ואף אינו בוחל בשתיית קפה מדי יום. זולת מחלות הילדות והצטננות מעת לעת - הוא לא חלה מעולם. בשל קוצר-ראייה הוא מרכיב, מאז ילדותו, משקפיים, אבל ראייתו בהן תקינה לחלוטין. יתר על כן: הוא מסיר, אפילו, את משקפיו לצורך קריאה. בדרך זו, לדבריו, הוא מיטיב לקרוא. עם זאת נפגעה מעט שמיעתו בשנים האחרונות והוא נאלץ להעזר במכשיר-שמיעה, הצמוד לאוזנו הימנית.
לד"ר לוין אין מרשם מיוחד לשמירה על כושר בגיל המופלג שאליו הגיע. מעולם לא עסק בספורט, מלבד טיפוס-הרים בשנות-נעוריו. כאמור, הוא אינו מתנזר משתייה ומעישון, "אבל רק מקטרת וסיגרים, כי סיגריות גורמות למחלות".
אז למי שמתעתד להגיע, כמוהו, לגיל 105, מייעץ ד"ר לוין לנהל אורח-חיים נורמלי לחלוטין, בלי דיאטות ובלי התנזרויות מיוחדות. והעיקר - "לדעת לקבל את החיים כמו שהם - בשקט וללא התרגזויות".
