"פרידמן מפריע לייעל המערכת"

במלאת שנה לכהונתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, היא העניקה ראיון בלעדי לכתב העיתון גלובס, נועם שרביט. בראיון קובלת ביניש על העימותים עם שר המשפטים, דניאל פרידמן, ה"מסיטים" אותה מתוכניותיה לייעול המערכת, תוכניות אותן לדבריה גיבשה זמן רב לפני כניסתה לכהונתה, ביודעה כי בשל "שיטת סניוריטי" תזכה בה. ביניש מותחת ביקורת על הרפורמות של פרידמן שמקורן, לדעתה, בחוסר הבנת המערכת מצד פרידמן. היא מתריעה על סכנת הפוליטיזציה של המערכת אשר מקורה בכוונה בין היתר לערוך שינוי בהרכב ועדה לבחירת שופטים.

פרידמן "מפר מסורת"

ביניש מותחת ביקורת על הרפורמות של פרידמן המבקש, לדבריה, לשנות "את מה שלא צריך או שלא דחוף לשנות, ומסרב לסייע בתיקון ושיפור הדברים הדחופים באמת". לדבריה, המכנה המשותף העולה מכל הרפורמות הללו היא "מגמה לצמצם את תפקידו והשפעתו של בית המשפט העליון ולהחזיר אותנו לשנותיה הראשונות של המדינה". בעיקר ניכרת לדבריה כוונת שר המשפטים "להפר את המסורת" שהתגבשה למן תקופת המנדט לפיה סמכויות הנציב העליון נתונות בעיקר לשר המשפטים, ועם זאת "המסורת ביחס למעמדו של בית המשפט העליון ונשיאו היא כה חזקה, שבפועל גם אם היו מחלוקות בין השר לנשיא, הן לא באו לידי ביטוי משמעותי כי כל שרי המשפטים הכירו במעמדו הקונסטיטוציוני של נשיא העליון, גם אם אינו מעוגן בחוק". ביניש מאשימה בראיון את פרידמן כי בסוגיה זו אינו "שומר מסורת". מהלכיו האחרונים של פרידמן מתעלמים, לדבריה, "מחשיבות המבנה ההיררכי וממעמד הנשיא". אם נשיא העליון אינו אחראי על "כלל המערכת המדיניות, ההנחיות והייצוג כלפי הרשויות האחרות לא ייעשו באמצעותו, הרי יהיה חלל שמישהו אחר יצטרך למלא וזה הגורם הפוליטי. האמירה ששר איננו פוליטי אינה נכונה. שר המשפטים שותף למדיניות הממשלה וזה לגיטימי, אבל לכן הוא לא יכול להיות הגורם שמנחה את בתי המשפט. אסור שהפוליטיזציה תגיע לבית המשפט". החשש לדבריה הוא ממעורבות הממשלה בתיקים, "השר יכול לשאול למה שופט פלוני מעכב תיק שהממשלה אולי צד לו, או שישאלו למה דווקא השופט הזה כותב את פסק הדין, למה היו כך וכך ישיבות".

השופטים (בדימ.) אינם מכירים הצרכים

ביניש מביעה בראיון נכונות לערוך שינויים למשל בשיטת המינוי לבית המשפט העליון, אך היא מתנגדת לשיטה שמציע פרידמן, באמצעות ועדות איתור, וקובעת כי הצעה זו של פרידמן נובעת למעשה מהעובדה כי פרידמן "פשוט אינו מכיר את המערכת". זו אינה "התגרות או סתם סיסמה" אמרה ביניש, פרידמן צריך להכיר "מבפנים" איך זה עובד, ו"זה בכלל לא דומה לאקדמיה". עוד הוסיפה כי היא מתנגדת להעמדת שופטים (בדימ.) בראשות ועדות איתור כאלו מאחר והם אינם מתאימים למשימה "שופטים (בדימ.) שכבר התרחקו אינם מכירים את הצרכים". יש לה, לדבריה, "כל מיני מחשבות בעניין, אבל זה צריך להיעשות במסגרת של המערכת השיפוטית. אני לא רוצה נציג שלי בוועדת איתור אלא שיטה יותר טובה. השיטה המוצעת לא טובה למערכת שלנו. אני מוכנה לבחון שיטה שתתאים להיקף ולמתכונת, כאשר יש הבחנה בין נשיא לסגן נשיא, ושתתאים לגודלם ומהותם של בתי המשפט".

"אני רואה בעצמי כתובת"

ביניש הוסיפה, "אני רואה בעצמי כתובת, אבל לא יכולה לעמוד בזה מסיבות מעשיות. ולכן לצורך בחינת קידומם הצעתי שתהיה ועדה מייעצת שתבחן אם ראוי לקדם את השופטים הוותיקים". היא מדגישה שוב כי החשש שלה מהרפורמות הוא על-רקע האפשרות כי בכך יפתח פתח לפוליטיזציה. "אפילו נניח לרגע שהשר הזה הוא לא פוליטי, מחר יבוא שר אחר שהוא פוליטי ואם תהיה לו השפעה מכרעת על המינויים, משיקוליו שלו בלבד או באמצעות 'אנשיו', זה מאוד מסוכן למערכת".

פותחה אצלנו שיטת משפט "מרחיבה"

לדבריה מסתמנת מגמה בחברה הישראלית לצמצם את סמכויות בית המשפט על-רקע ויכוח בחברה הישראלית ובקהילה המשפטית על "היקף הביקורת השיפוטית של בג"צ, פתיחת השערים ועוד". יחד עם זאת יש לדבריה לדחות טענות כאילו בית המשפט שואף להגדיל את כוחו מטעמי "שליטה וכוח". "בכל שיטת משפט יש משיכת כוחות טבעית ואינהרנטית בין הרשויות. הגישה המרחיבה שפיתחו אצלנו שמגר וברק היא יותר מרחיבה מבחינה פילוסופית-משפטית מאשר ביישום. אני לא חושבת שהרחיבו יותר מדי. הונח בסיס לאפשרות של התערבות, יש תשתית משפטית ויש כלים, אבל עד כה אפשר לומר בביטחון שלא נעשה בזה שימוש לרעה". ההתערבות בחקיקה לדבריה "כמעט אפסית, בג"צ קיבל על עצמו ריסון גדול מאוד". בג"צ, לדבריה, הוא המוסד היחידי במדינת ישראל שיכול להגן על זכויות האדם בתקופות קשות "לתושבי שטחים שנפגעו מהשלטון אין כתובת אחרת, אבל אין להם אמצעים לעתור בעצמם. צמצום סמכויות בג"צ עלול לפגוע באורח מאוד קשה בהגנה על זכויות אדם". יתירה מכך סגירת הדלתות בפני עותרים ציבוריים, תביא לפריחת השחיתות השלטונית. "כשלבית משפט מובאת פגיעה בחוק בידי השלטון והממשל, או פגיעה בטוהר מידות והוא רואה אי-חוקיות, הוא אינו יכול להתעלם ממנה. אבל זה לא יגיע אליו לעולם אם נסגור את השערים בפני עותרים ציבוריים, כמו התנועות והעמותות השונות. הציבור אינו יודע כמה עתירות כאלה נדחות על הסף - 18%, זה אחוז נכבד".

הרפורמה הדרושה: חיסול הערעורים

ביניש ציינה כי אין לשלול רפורמות ואפילו שינויים חוקתיים אך זאת תוך שקילת המחיר, כשהמסוכן בהם הוא שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים "שכיום מאוד מאוזן". "יש רוב מקצועי אבל עם נציגות פוליטית רבת-משקל. אין מודל אופטימלי, אבל זה איזון טוב שהוכיח עצמו. במציאות הישראלית, הגדלת משקל הפוליטיקאים או האנשים החיצוניים בוועדה כמו שופטים (בדימ.), פוליטיקאים ואנשי אקדמיה, שאינם מכירים המערכת מבחינה מקצועית, מהווה שוב סיכון בפוליטיזציה", אמרה. רפורמה שבה היא כן מעוניינת היא בנוגע לערעורים. היא מבקשת להקים ערכאת ערעור נוספת לעליון לצורך חיסול הערעורים. אך הצעה זו אינה זוכה להענות מצידו של שר המשפטים. למעשה אומרת ביניש, העומס בעליון אינו מדאיג את פוליטיקאים והם אינם מעוניינים שבעיות בעליון ייפתרו. "שר המשפטים הציע להגדיל את מספר שופטי העליון, אבל זה לא מקובל. במדינות המשפט המקובל אין הרבה שופטים בעליון, שהוא המנחה וקובע התקדימים לערכאות האחרות. גם הגדלת מספר השופטים, שהיא תיקון של טלאי על טלאי, לא תפחית משמעותית את העומס. אם בית המשפט יספיק יותר, יהיו יותר תיקים. זו לא תהיה רפורמה אלא רק יצירת בלבול של הלכות. זו נראית הצעה שמניעיה אינם ענייניים".

הסכם הפסקת האש? לא אופרטיבי

סיכומי הפסקת האש בינה לבין פרידמן אשר הושגו לפני כשבוע בתיווכם של נשיאי העליון (בדימ.) אהרן ברק ומאיר שמגר, "משקפים את דעתה של ביניש" אך הם לאו דווקא על דעתה. ביניש אינה רואה בסיכום ענין אופרטיבי אמיתי שכן נכתב בו כי היא מכירה בכך ש"פרידמן אחראי לפי החוק על סדרי המינהל של בתי המשפט, אולם כל פעולה שלו טעונה הסכמת נשיא העליון". בסוגיה השניה של עיגון אי התלות, כותב שרביט, נראה כי ביניש נצחה בכוונתה לנתק את המערכת ממשרד המשפטים. מדובר בסיכום לפיו שר המשפטים פרידמן יגיש הצעת חוק המהווה למעשה רענון הצעה שהועלתה לפני שנים רבות להקמת רשות שיפוטית עצמאית המנותקת מהרשות המבצעת. סמכויות הניהול יופקדו בידי נשיא העליון ו"מועצת שופטים", תהיה שותפה בניהול המקצועי והאדמיניסטרטיבי. מועצת שופטים זו הוקמה בעבר על-ידי שמגר ופורקה. נראה כי על פרשנותו של סיכום זה ויישומו יימשכו המחלוקות בין פרידמן לביניש.