אבא מתעלל ואימא מנכרת

גישת ה"ניכור ההורי", לפיה "אם מנכרת" ומסיתה היא האשמה בכך שילדים מסרבים להתראות עם אביהם, נפסלה בארה"ב, בגלל היותה חסרת בסיס מדעי ובגלל ש'ממציא' הגישה, ריצ'רד גרדנר, ראה בפדופיליה תופעה חיובית. בארץ, ממסד הרווחה דבק בגישה למרות ניסיונות של אנשי מקצוע ושל ארגונים פמיניסטים לערער עליה ובאחרונה היא אף הוצגה בפני בתי הדין הרבניים. עובדות סוציאליות ופקידי סעד מעלים לעתים קרובות בבתי משפט טענות על "ניכור הורי" וממליצים להוציא ילדים לפנימיות בגללו. תלונות של אמהות על התעללות מצד האב, אינן זוכות לעתים לבדיקה רצינית מפני שהן משויכות ל"ניכור הורי". עם זאת ישנם מקרים שבהם בתי משפט ישראלים פסלו את הגישה - אבל אלה אינם מובאים לידיעת הציבור בגלל צווי איסור פרסום.

עדות המסתמכת על "ניכור הורי" אינה קבילה

ברוב מדינות ארה"ב מומחי משפט, רווחה, בריאות הנפש, וגורמים המופקדים על הגנת הילד, שוללים את גישת הניכור ההורי ורואים בה גישה מזיקה לילדים ולהורים כאחד. עדות מומחה המתבססת על הגישה אינה מתקבלת והתיאוריה כולה נתפשת כבלתי ראויה, גם מפני שאינה מתבססת על ראיות מחקריות וגם מפני שהוגה התיאוריה ריצ'רד גרדנר, גרס שפדופיליה וגילוי עריות הן תופעות חיוביות ביסודן. לגרסתו, רק במקרים קיצוניים בהם יש הוכחות שהילד ניזוק מיחסים פדופיליים נחוצה התערבות חיצונית ואילו במקרים ה'רגילים', חשוב יותר להרגיע את ההורים ולהסביר להם שפדופיליה אינה גרועה כל כך. גארדנר חשב שיש להתייחס בחומרה דווקא לסירובם של ילדים להתראות עם אביהם, בייחוד במהלך גירושין ואחריהם, וטען כי ב-9 מבין 10 מקרים כאלה האשמה נעוצה לא במעשיו של האב, אלא ב"אם מנכרת" המסיתה את הילדים נגד האב. התרופה שהוא הציע היא להרחיק את הילדים מאמם "המנכרת" עד שיתרצו להתראות עם אביהם. גרדנר עצמו התאבד לאחר שהוגשו נגדו תביעות על-ידי ילדים שנפגעו מהתיאוריה שלו. מאמריו אומנם פורסמו בכתבי עת משפטיים, אבל כתבי עת של מקצועות בריאות הנפש דחו אותם. עד היום, למרות שהתיאוריה עדיין מושמעת בבתי משפט מסוימים בארה"ב, לא התקבלה גישתו של גרדנר בשום פורום רשמי של הרפואה, או של בריאות הנפש. ההסתדרות הרפואית האמריקנית וכן הסתדרות הפסיכולוגים האמריקנית אינן מכירות ב"תסמונת הניכור ההורי" כתסמונת מקובלת, והן מגדירות את הגישה כמסוכנת. הגישה איננה כלולה במדריך האבחוני של ארה”ב DSM-4, ולא במדריך האירופי

הילד מפתה את המבוגר למגע מיני

שפע של ציטוטים מדברי גרדנר המעידים על גישתו החיובית כלפי גילוי עריות ופדופיליה, הובאו במאמרו של ד"ר שבתאי נוי ז"ל, מומחה לפסיכולגיה קלינית, ולטראומה של ילדים שבמשך שנים הופיע כעד מומחה בבתי משפט. לפי גרדנר כל ילד הוא מיני מטבעו ומפתה את המבוגר למגעים מיניים אתו. ככל שהילד מתנסה מוקדם יותר במין, כך הוא מגשים יותר את מטרת הרבייה הטבועה בו ויכול לתרום יותר לגנום האנושי. לדעת גרדנר, יחסי מין מוקדמים עם מבוגרים ועם הורים אינם טראומתיים לילדים, מה שהופך אותם לטראומתיים הוא המוּסר החברתי השולל יחסים אלה. יחס החברה לפדופיליה לדעת גרדנר הוא קיצוני ומוסרני מדיי והאשם בכך נעוץ קודם כל במוסר היהודי שהיה הראשון שאסר פדופיליה. כאמור, גרדנר ממליץ ללמד את ההורים שפדופיליה אינה נוראה כל כך ורק אם ילד נאנס וסבל תוך כדי יחסי המין, או אם קיימת הפרעה קשה בתפקודיו בבית הספר, או בבית יש לטפל בו. גרדנר הקדיש חלק ניכר מחייו המקצועיים להכחשת הנזק שנגרם לילדים מהתעללות מינית, וכן לניסיונות שכנוע שיש לבטל את החובה לדווח לרשויות על יחסי מין בין מבוגר לילד. כמו כן הוא פעל למיתון היחס של החברה כלפי גילוי עריות, ויצא בפומבי נגד מה שהוא כינה "היסטריה של האשמות בהתעללות מינית".

גישה המפלה נשים

ארגוני נשים בארץ ובעולם טוענים שגישת הניכור ההורי מציבה אם המתלוננת על התעללות בעלה בילדיה בקונפליקט בלתי אפשרי. אם לא תתלונן - היא עלולה להיות מואשמת בהפקרת ילדיה, אם תתלונן - היא עלולה להיות מואשמת ב"ניכור הורי". גרדנר טען כאמור כי רוב ההאשמות בהתעללות מצד האב מקורן באמהות 'מנכרות' ולא בהתעללות ובכך הוא חיזק נטיה קיימת להתעלם מהאשמות כאלה ולהימנע מבדיקתן. גישת "הניכור ההורי" גם הביאה לכך שעורכי דין רבים מציעים לנשים לא להעלות האשמות בדבר התעללות בילדים, גם אם הן נכונות, היות שהדבר עלול לסכן את יכולתן לקבל משמורת על הילדים. בארה"ב, העובדה שגישת ה"ניכור ההורי" שוב אינה מקובלת, תופעת ההסתרה של חשדות להתעללות מינית בילדים פחתה. בארץ התופעה קיימת ואף עלולה להתחזק עקב השימוש הנרחב בה על-ידי ממסד הרווחה.

תגובות:

דובר משרד הרווחה לא מסר תגובה על שאלות Nfc בנושא "הניכור ההורי".