בית המשפט העליון דחה (יום ב', 03.09.07) ערעורו של תושב אום אל פחם נגד הרשעתו בסיוע לאויב במלחמה. התושב, זיאד ג'אברין טען באמצעות בא כוחו עו"ד אביגדור פלדמן כי לא היה מודע לכך כי הסיוע שנתן למחבל מתאבד בדרכו לפיגוע, היה במסגרת ארגון הג'יהאד, אלא סבר שמדובר ב"יוזמה מקומית", וזו אינה בהכרח "אויב" כהגדרת סעיף 91 בחוק.
זיאד ג'אברין הורשע בספטמבר 2004 בבית המשפט המחוזי בשורה של עבירות. בהן, מגע עם סוכן חוץ, סיוע לאויב במלחמה, קשירת קשר לרצח, מתן שירות להתאגדות בלתי מותרת, שיבוש מהלכי משפט, עבירות נשק ואחזקת סמים מסוכנים. על ג'אברין נגזרו 20 שנות מאסר בפועל ועוד שלש שנות מאסר על תנאי.
מכתב האישום עולה כי ג'בארין היה בקשר ממושך עם חבר ארגון הג'יהאד מג'נין אחמד אבו עארף, וביחד עם עוד חברי הארגון התארגנו בשכם להחדרתו של מחבל מתאבד בילאל ואליד עלי. ג'אברין התבקש לסייע בהחדרתו של בילאל לישראל והובלתו אל מקום הפיגוע המרכז המסחרי בכרכור.
למחרת הגיעו המחבל המתאבד בילאל, ואבו עארף משכם לאום אל פחם. בילאל נשא חגורת נפץ על גופו וכלוב ציפורים שבתחתיתו הוכמנו 10 ק"ג חומר נפץ. ג'בארין "ארגן" רכב שהכניס את השניים לתחומי ישראל לביתו של ג'אברין באום אל פחם. אחר כך ג'בארין שאל רכב מאחד ממכריו והסיע את בילאל למרכז המסחרי בכרכור.השלושה נתקלו בדרכם במחסום משטרתי והתפצלו.
"ג'אברין ואבו עארף איחלו לבילאל הצלחה במשימתו. בילאל יצא מהרכב עם חומרי הנפץ". רק תקלה טכנית מנעה לבסוף את הפיגוע.
ג'אברין ערער על הרשעתו וגזר דינו באמצעות בא כוחו עו"ד אביגדור פלדמן. בערעור נטען כי "לא הוכח שהמעשים שביצע ג'אברין נעשו על ידו במהלך 'סיוע לאויב', כהגדרתו בסעיף 91 לחוק העונשין ולא הוכח כי ההתארגנות במהלכה בוצעו המעשים של בלאל ואבו עראף וכן שאר השותפים, היתה של 'ארגון מחבלים'".
"לא היה מקום להרשיעו בעבירה של 'סיוע לאויב' במלחמה" טען עו"ד פלדמן, "קיימת אבחנה בין 'ארגון טרוריסטי' כמובנו בפקודה למניעת טרור לבין 'ארגון מחבלים', וכי פעילים בארגון טרוריסטי אינה נעשים רק מתוך כך בבחינת 'אויב' כהגדרתו בסעיף 91 לחוק שכן ייתכן והמדובר ביוזמה טרוריסטית 'מקומית' שאינה של 'ארגון מחבלים'".
השופטים דחו את טענותיו של ג'אברין. "ג'אברין סייע באופן מתמשך ואקטיבי למרצחים מתאבדים העושים דרכם למרכז יישוב בישראל במטרה לזרוע הרס, מוות ואובדן. למטרה זו הוא העבירם לשטח המדינה, אירחם בביתו, הסיעם ליעד הפיגוע הנבחר, מילט אותם ממחסום משטרתי ואחז בפעולות להסיח דעתם של כוחות הביטחון מהמחבל עמוס חומרי הנפץ הצועד רגלית לביצוע זממו הנפשע. הטענה כי בכל אלה לא סייע ג'אברין ל'אויב' - מנוגדת למציאות החיים שהמדינה ותושביה מצויים בתוכה שנים ארוכות. מציאות חיים זו הינה ידועה לכל ובודאי שעולה היא כדי 'ידיעה שיפוטית' של המובן מאליו".
השופט אלון הוסיף וכתב כי מתוך הראיות עולה כי ג'אברין ידע "או אמור היה לדעת, שהפשעים להם הוא מסייע נעשים במסגרת התארגנות חבלנית ובתור שכאלה ענין הם ל'ארגון מחבלים'. הודעותיו המפורטות של בילאל חושפות את ההתארגנות הענפה של הג'יהאד האיסלאמי בתכנון המעשים. מעשיו של ג'אברין מעידים על השתלבותו בפעולה מאורגנת ומתכוננת, כשנתונים אלה מתבקשים מטבע המעשים. סיוע בהברחת בילאל ואבו עארף משטחי רש"פ לישראל, הסעת בילאל כשלגופו חגורת נפץ ובכליו מטען רב עוצמה נוסף, ההכנות והתיאומים שקדמו לכך. כל אלה מלמדים מעצם טיבעם על התארגנות שאינה פרי גחמתו או יוזמתו של אדם בודד".
אלמנט "ההתארגנות" והמודעות של ג'אברין לכך, מתבקשים מההיקף, התכונה והעוצמה שבאו לידי ביטוי בכל שרשרת הפעולות והמעשים שביצע ג'אברין. "מכאן מתבקשת המסקנה כי ג'אברין היה מודע לכך שאין המדובר ב'יוזמה מקומית' של בילאל אלא בפעולה שמקורה בהתארגנות ותכנון מורכבים. התארגנות שכזו נמנית מטיבה וממהותה כמקימה את 'ארגון המחבלים' האמור בסעיף 91 לחוק".
השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל ויוסף אלון, דחו כאמור את הערעור. "היקף ועוצמת הסיוע שסייע ג'אברין למסוכנים שבאויבי המדינה בתוכניתם לבצע פעולת הרג המונית - מציבים את מעשיו ברף הגבוה ביותר של מעשים אלה. אך כפסע היה בין מעשיו של ג'אברין למרחץ דמים וטבח המוני של חפים מפשע".
