השופטת דחתה גם טענות המדינה על "הפרת חובת נאמנות" מצד אפל
"המדינה טענה כי אפל פעל כנאמן של משרד השיכון, וכי בינו ובין המדינה נוצרו יחסי שליחות על-פי חוק השליחות, מכוחם חייב היה השלוח, דהיינו אפל, 'לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו', וכן לגלות לשולחו כל מידע הנוגע לנושא השליחות, וליתן לו דין וחשבון על כל פעולותיו".
לדברי השופטת, אפל מעולם לא היה נאמן או שלוח של משרד השיכון, "ובכך טמון סוד הצלחתו מול המפונים, שלא ראו בו עוד שליח של המדינה ושל הביורוקרטיה". אין חולק, כתבה,
"לאפל לא היה מעמד של 'גוף מטפל' מטעם המדינה, הוא לא קיבל עמלה מהמדינה עבור הטיפול, הוא לא היה 'מורשה' לעשות פעולות משפטיות בשם המדינה, ולכן קשה לטעון כי היתה לו מחויבות כנאמן למדינה. אפל נרתם ופעל לפינוי המעברות אולם עשה זאת בראש ובראשונה כחלק ממהלך כלכלי ובמטרה להרוויח כסף. היה לו אינטרס כפול - גם לנצל את מלאי הדירות שהצטברו אצלו ואצל שאר הנתבעים על-ידי מכירתם למפונים, ובאותה מידה היה לו אינטרס ברור ולגיטימי, להרוויח מעסקת המימון שרקם באמצעות ניצול זכויות המפונים לקבלת הלוואות מסובסדות"
אפל לעומת זאת לא היה זכאי לתוספות התשלום שניתנו לו, לפיכך
"יש לקבוע כי אפל התעשר שלא כדין על חשבונה של המדינה", ועליו להשיב את "שווי התעשרותו".
השופטת קבעה כי גובה "מסתכם בסך כולל של 42,473,490 שקלים נכון ליום 15.3.05, זאת לאחר ניכוי הסכומים עליהם הוסכם בין הצדדים. לאחר שקבעתי כי יש לנכות 50% בגין אשמה התורם של המדינה - הנני מחייבת את אפל והחברות יחד ולחוד, לשלם למדינה סך של 21,236,895 שקלים (עשרים ואחד מיליון, מאתיים שלושים ושישה אלף, שמונה מאות תשעים וחמישה ₪), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 15.3.05, ועד למועד התשלום בפועל".