חוקרים מצאו הסבר לכך שילדים מסויימים שונאים לנסות מאכלים חדשים - מתברר שהכל קשור לגנים. החוקרים לא שוכחים להרגיע את ההורים ומבטיחים - ככל שתציעו לילד מאכל שונה לעיתים קרובות יותר, כך יש סיכוי גדול יותר כי הוא ילמד לאהוב אותו. במחקר מקיף שנעשה בתאומים, וכלל הן תאומים זהים והן תאומים שאינם זהים, חוקרים מאוניברסיטת קולג' בלונדון גילו כי קרוב ל-80% מהנטייה של ילדים להמנע ממאכלים לא מוכרים עוברת בתורשה. ההורים מצידם יכולים להרגע ולהבין כי ההסתייגות של הילד לנסות מאכלים חדשים אינה נובעת מהאכלה לא נכונה של ההורים, אלא קשורה בחלקה לגנים. עם זאת, הניסיון להציע לילד שוב ושוב את המאכלים יכול להפוך אותם למוכרים יותר, ובסופו של דבר אולי אפילו לגרום לו לאהוב אותם. גם בני אדם וגם בעלי חיים אחרים מראים הסתייגות ממזונות חדשים, התנהגות המוגדרת מבחינה מדעית כ"ניאופוביה למזון" (פחד מחידושים). להמנעות זו יש כפי הנראה יתרון אבולוציוני במניעת חשיפה למזונות עם פוטנציאל רעיל. בסביבה המודרנית בה המזונות בדרך כלל בטוחים לאכילה, לניאופוביה השפעה שלילית כשמדובר בבחירות מזון, במיוחד בצריכת מזונות חשובים כמו ירקות. כדי לחקור את תפקיד התורשה והחינוך בניאופוביה למזון, צוות החוקרים סקר הורים ל-5,390 זוגות תאומים בני 8 ו-11. המחקר בתאומים איפשר לחוקרים להבדיל בין ההשפעות הגנים להשפעות סביבתיות - תאומים זהים חולקים 100% מהגנים; תאומים שאינם זהים חולקים רק מחצית מהגנים; שני סוגי התאומים גדלים באותה סביבה ביתית. החוקרים גילו כי תאומים זהים נמצאו בעלי נטיות דומות בהיבט של ניאופוביה למזון לעומת תאומים שאים זהים. כשהתורשה היתה אחראית ל-78% מנטיה זו. לסביבה המשותפת לא היתה כל השפעה, כש-22% הנותרים הושפעו מגורמים סביבתיים לא משותפים. מחקרים שנעשו בעבר בנושא דמיון בהתנהגויות אחרות בקרב בני משפחה גילו גם כן כי הם מושפעים במידה משמעותית מגנים, ולמרבה הפלא מעט מאד מסביבה משותפת. אך משמעות הממצאים לא מפחיתה מחשיבות ההורות בהיבט של התנהגויות אלו. החוקרים משערים כי הורים מטפלים בילדים בדרך שונה, אולי משום שהם חשים בצרכים השונים שלהם, או מפני שילדים השונים מבחינה גנטית חווים את אותם מצבים בצורה שונה. תורשה, מדגישים החוקרים, לא חייבת בהכרח לקבוע התנהגות זו. מחקרים שנעשו במעבדה הראו כי ככל שילדים מקבלים מזון מסויים לעיתים קרובות יותר, כך גדול יותר הסיכוי שיתחילו לחבב אותו. מזונות חדשים יכולים להפוך מוכרים יותר, ומאכלים לא אהובים יכולים להפוך לאהובים, כשמציעים אותם לעיתים תכופות, למרות שהניסיונות עשויים להיות מייגעים כשמדובר בילד ניאופובי. הדרכה של שיטות האכלה יעילות ושינוי גורמים סביבתיים משפיעים אחרים עשויים לעזור להקטין למינימום את ההשפעות השליליות של הניאופוביה על התזונה של הילד.