בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון על פסק דין של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, צפורה ברון, שחייב אותה לדון בבקשה שהגישה חברת הדלק פז להיתר לבניה על מגרש שבו עומדת תחנת דלק שלה.
השופטת ברון קבעה, כי ייעודו של המגרש הוא לבניה למטרות מסחר. בערעור שהוגש על-כך לבית המשפט העליון נטען, כי השופטת "יצרה ייעוד שאינו קיים" וכי לא ניתן לבנות במגרש שמדובר בו.
רצו לבנות עוד מפסק הדין עולה כי במהלך השנים הורחבה הבנייה בתחנת הדלק על-פי היתרים שנתנו ועדות התכנון. בסך-הכל יש בתחנה כיום שטח בנוי של 500 מ"ר, הכולל, פרט לתחנת הדלק, גם מסעדה. באחרונה ביקשה חברת פז מוועדת התכנון להתיר לה לשנות את עמדות התדלוק, להוסיף להן גג ומיכלים חדשים, להרוס חלק מהמבנים הקיימים ולהקים מבנה מסחרי בשטח של יותר מ-300 מ"ר.
הוועדה דחתה הוועדה דחתה את הבקשה להיתר בנימוק שעל-פי התוכניות הרלוונטיות, המקרקעין לא יועדו לבנייה למטרות מסחר. ערר שהגישה פז נדחה. על-כך ערערה לבית המשפט המחוזי, וזה קבע, כאמור, כי ייעודו של המגרש הוא בנייה למטרות מסחר ולכן על הוועדה לדון בבקשת פז. על-כך ערערה ועדת התכנון לבית המשפט העליון.
לתחנת דלק בלבד בפסק הדין שקיבל את הערעור קבעו השופטים אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות כי ייעוד המקרקעין בתוכנית המתאר הוא לתחנת דלק, ולא תחנת דלק באזור מסחרי. לפיכך, לא היו אמורים לבנות על השטח דבר פרט לתחנת דלק.
השופטים ציינו כי אומנם בעבר ניתנו לפז היתרי בנייה בתחנה, אך היתרים שאושרו בעבר אינם מקנים לה זכות לקבל היתרים נוספים באותה הדרך. "אם ניתנה לפז בעבר אפשרות לבנות שלא כדין, אין בכך כדי להקנות לה זכות להוסיף ולקבל היתרים עד בלי גבול תוך חיוב הרשות לפעול בניגוד לחוק", נקבע בפסק הדין.