חמישה חודשים חלפו מאז נולד כפיר בנג'ו, ועדיין הוא רתוק למיטת-חוליו במחלקת התינוקות של בית החולים. עוד לפני שבוע ימים הביעו רופאי המחלקה חששות כבדים לגורלו באוזני הוריו, הדסה ועמנואל בנג'ו.
מאז נולד, ירד הפעוט מאוד במשקלו, כשהוא אינו פוסק לשלשל, וכשכל מזון שהובא לפיו לא נקלט בקיבתו. בבדיקות קפדניות, שערכו לו הרופאים, נתגלה כי רק חלב-אם עשוי יהיה להצילו, אלא שזה לא עמד לרשות בני המשפחה, או הנהלת בית החולים.
הוריו של כפיר, המתגוררים ברמת-אביב, היו אובדי-עצות. כמוצא אחרון החליטו לפנות בקריאה לציבור, באמצעות מודעות שפורסמו בעיתונות, כדי לגייס את החלב הדרוש. "אם את אם מיניקה" - נאמר בקריאה - "ומוכנה להיחלץ לעזרתו של הפעוט, תוכלי לעשות זאת על-ידי פנייה ישירה לבית החולים, או באמצעות אשת הקשר, שירה פרנקל מתל אביב".
שיפור במצב
עד מהרה התברר כי פרסום הקריאה עשה את שלו: כ-300 נשים מיניקות, מכל רחבי הארץ, הביעו את נכונותן לתרום מחלבן לפעוט, כדי להציל בכך את חייו. בסופו של דבר הוחלט להסתפק בתרומתן של 28 נשים מאזור גוש דן. הללו הביעו נכונות לתרום חלב, פעמים מספר ביום ובאורח קבוע. מדי ארבע שעות מתייצבות הנשים בביתה של שירה פרנקל והפעוט החל מקבל את חלב האם, שלו הוא זקוק כל כך. התוצאה: מאז סופקו לו מנות החלב הראשונות - חל שיפור בולט במצבו: משקלו עלה, והוא מגיע עתה לארבעה ק"ג בקירוב. קיבתו נעשתה מוצקה יותר, ולדברי הרופאים, הוא מגלה כבר סימני התאוששות והתעוררות ברורים מן המצב האפאטי, שבו היה נתון מאז היוולדו.
הראשונה שנענתה לקריאה לתרום חלב היתה צעירה בת 25 משיכון בבלי בתל אביב. שעה קלה לאחר פירסום המודעה, כבר התייצבה הצעירה, שהיא עצמה אם לתינוקת בת חודשיים, בביתה של שירה פרנקל, עם בקבוק החלב הראשון. אם צעירה אחרת, מבת-ים, הודיעה כי החליטה להפסיק את הנקת בנה, בן שלושת החודשים, ולהקדיש את החלב בלעדית לכפיר בנג'ו. אשה מקריית-ארבע השיגה היתר מיוחד מהרב המקומי כדי לנסוע בשבת לתל אביב ולספק את החלב הדרוש, שהרי פיקוח-נפש דוחה שבת.
נשים מופלאות
בין 300 הנשים, שנענו לקריאה לתרום חלב, היה מקרה אחד של הצעת עזרה מטעמים מסחריים: גבר מתל אביב הודיע כי אשתו תהיה מוכנה לספק חלב לפעוט, אולם בתנאי שישולשל בידיה סכום של 1,500 שקל טבין ותקילין. הצעתו נדחתה, כמובן, על הסף.
הוריו של כפיר - הדסה, שהיא עקרת-בית, ועמנואל, שהוא וטרינר - אינם משתחררים מן ההתרגשות והאושר על ההיחלצות המופלאה והמהירה הזאת לעזרת בנם. הם, אמנם, לא התפנו, עדיין, להודות אישית לכל אותן נשים מופלאות, שתודות להן ניצלו חייו של כפיר, אולם הם מבטיחים כי יעשו זאת בהזדמנות הראשונה. ואילו כפיר עצמו שוכב, בינתיים, במיטתו הצחורה שבבית החולים, כשהוא מחייך בפעם הראשונה חיוך של אושר.
