בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק (יום ב', 1.10.07) כי חברות נסיעות אינן רשאיות לגבות דמי ביטול בשיעור של יותר מ-5% מנוסעים שהתקשרו איתן מרחוק, באמצעות פקס או אתר אינטרנט, בתנאי שהביטול לא נעשה אחרי יותר מארבעה-עשר יום מיום ההתקשרות, ולא נעשה פחות מיומיים, שאינם ימי מנוחה, לפני מועד הנסיעה.
השופטת תמר בר-אשר-צבן קיבלה את תביעותיהם של שני עורכי דין שביטלו טיולים שהזמינו מרחוק לחייב את החברות הנסיעות להחזיר להם את כספם בניכוי 5%.
טיול לברלין אחת התביעות הייתה של עורך דין יובל פלד שהזמין ב-21 במרס 2007 מחברת "מוטורהום" חבילת נופש לו לאשתו ולשני ילדיו. החבילה כללה טיסה מישראל לברלין ב-17 ביולי 2007, כלומר כארבעה חודשים מיום ההזמנה, וכן שכירת מגורון לטיול ל-17 יום וטיסה חזרה לישראל. העסקה נעשתה באמצעות פקס והתשלום נעשה בכרטיס אשראי. ששה ימים בלבד לאחר ההתקשרות החליט עורך הדין לבטל את העסקה, משום שהתברר שלא יוכל לעמוד במאמץ הכרוך בנהיגת המגורון. הוא הציע לחברה שתחזיר לו את כספו לאחר שתנכה מכל נוסע 100 שקלים דמי ביטול. אבל מוטורהום הודיעה לו שבהתאם להסכם ההתקשרות ביניהם יחויב בדמי ביטול בשיעור של 10% משווי החבילה (324 אירו, שערכם באותו מועד היה 1,904 שקלים).
נופש באנטליה עורך הדין השני, עודד אלישר, הזמין מחברת אשת טורס חבילת נופש לו ולאשתו באנטליה בתאריכים 13.4.2006 - 17.4. את חבילת הנופש הזמין באמצעות האינטרנט ב-31.3.2006. ושילם 5130 שקלים בכרטיס אשראי. אבל בגלל מחלה נאלץ לבטל את הנסיעה 3 ימים לפני הנסיעה. כמו עו"ד פלד הציע גם עו"ד אלישר לאשת טורס להחזיר לו את כספו בניכוי דמי ביטול בסך 100 שקלים לנוסע. החברה סירבה וקבעה שעל-פי הסכם ההתקשרות עליו אינה צריכה להחזיר לו מאומה.
מה קובע חוק הגנת הצרכן שני עורכי הדין טענו בתביעות שהגישו נגד שתי חברות הנסיעות לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים כי דמי הביטול שחויבו בהם גבוהים בהרבה ממה שקובע חוק הגנת הצרכן לגבי עסקת מכר מרחוק. לפי חוק הגנת הצרכן, ניתן לחייב הצרכן שביטל כדין עסקת מכר שנעשתה מרחוק, רק בדמי ביטול בשיעור אפסי.
פגיעה בענף התיירות שתי החברות טענו כי שני עורכי הדין התקשרו איתן מתוך ידיעה באלו דמי ביטול יחויבו אם תבוטל ההתקשרות. בדיון בבית המשפט אף טען מנכ"ל מוטורהום אבי חיט שקביעת דמי ביטול בהתאם לחוק הגנת הצרכן תגרום פגיעה משמעותית בענף התיירות ובצרכנים המזמינים חבילות נופש בדרך של עסקת מכר מרחוק. הוא ציין שהחברה כבר שילמה לספק בגרמניה בעבור העסקה הספציפית, ושלילת האפשרות לגבות דמי ביטול כפי שנקבעו בהסכם, תסב לה נזקים.
טענה דומה העלתה גם אשת טורס. לטענתה, חבילת הנופש בוטלה בסמיכות למועד הנסיעה שתוכננה, והדבר מנע ממנה כל אפשרות למכור את החבילה לצרכן אחר. לטענתה, שילמה לספק המקומי בטורקיה את מלוא עלות החבילה, בניכוי 10% עמלה שהיא גובה, וכי גם מקומות הטיסה שנועדו לאלישר ולרעייתו נותרו ריקים בטיסה.
החברות גם טענו כי הציעו לעורכי הדין לרכוש פוליסת ביטוח למקרה של ביטול חבילת הנופש, אך הם בחרו שלא לעשות זאת באמצעותן.
תנאים מצטברים אבל השופטת ציינה בפסק דינה כי מהוראות החוק עולה כי צרכן רשאי לבטל התקשרות להזמנת חבילת נופש, כאשר מתקיימים התנאים המצטברים האלה: חלפו יותר משבעה ימים בין מועד ההתקשרות לבין מועד הנסיעה, הביטול נעשה בתוך ארבעה עשר יום מיום ההתקשרות, והביטול לא נעשה פחות מיומיים, שאינם ימי מנוחה, לפני הנסיעה.
השופטת ציינה כי ככל שמדובר בפלד היה ברור שביטל את ההתקשרות במועד שבו היה רשאי לבטלה, ולגבי העסקה בין אלישר לבין אשת טורס, אומנם הייתה מחלוקת אם הביטול נעשה יותר משני ימים שאינם ימי מנוחה לפני מועד הנסיעה, אבל השופטת בדקה ומצאה שגם היה הביטול כשר, גם אם בדוחק.
החברות לא יספגו לפיכך, קבעה השופטת כי דמי הביטול שהיו שתי החברות רשאיות לגבות היה בשיעור 5% או 100 שקלים, הנמוך מביניהם, לכל אחד מהנוסעים. השופטת ציינה כי יש ממש בטענות בדבר הנזק שעשוי להיגרם לענף התיירות ולחברות עצמן, אך הוסיפה כי יש להניח שחברות התיירות אינן סופגות את התוצאה הכלכלית הנובעת מכך אלא מגלגלות אותו בדרך זו או אחרת על הצרכן.