גדעון אופיר השתתף בחודש מאי אשתקד באירוע שהתקיים באולמי שרון בירושלים, וכשאכל אורז נגס לטענתו באבן ואחת משיניו נשברה. אופיר תבע את אולמי שרון - שמחות ואירועים בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 15,000 שקל. לדבריו, פנה למרפאת שיניים והומלץ שיעבור טיפול מקיף שיכלול עקירה, בניית שתלים והרכבת כתרים. הנתבעת התעלמה מפניותיו לפיצוי וגם שני מכתבים מעורך דין לא הועילו.
בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את האירוע וביקשה לדחות את התביעה. "באוכל שהוגש באירוע לא היה מפגע ו/או ליקוי ו/או כל גוף זר והאורז היה נקי ובטוח למאכל". לדבריה, באולם עבד, דרך קבע, משגיח כשרות שתפקידו לבדוק את ניפוי האורז ומציאת גופים זרים מטעמי כשרות. כמו כן שהתובע לא התלונן על המקרה בסמוך להתרחשותו, לא פנה אליה במכתבים ונודע לה עליו לראשונה עם הגשת התביעה. עוד נאמר שסכום התביעה מופרז וחוות הדעת שהתייחסה לתוכנית הטיפולים לא נשאה תאריך ומצב שיניו של התובע היה רע והוא הצטרך ממילא לעבור טיפול שיניים.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר דחתה השופטת מלכה אביב את התביעה. לדבריה, העובדה שהתובע הגיע ביום האירוע לטיפול בגין נזק בשיניו תומכת בגרסתו אולם מנגד העובדה שלא התלונן בפני נציג האולם עומדת לו לרועץ. "לפי עדותו הוא ניגש לשירותים יצא מהאירוע והלך לרופא שיניים. התנהגות זו אינה התנהגות סבירה. אדם סביר היה פונה מיד לבעל המקום ולא ממתין, אף לא למחרת". השופטת תהתה מדוע התובע לא העיד את חבריו לארוחה, בהתחשב בכך ששבירת שן כרוכה בכאבים וחוסר נוחות. "האם איש מן האורחים המקורבים לתובע לא הבחין בכך? תמהני. התוצאה היא שני מקבלת את גרסת התובע שנגרם נזק לשיניו כתוצאה מאכילת חפץ קשה ואני מוכנה גם לקבל כי תאונה זו הייתה ביום האירוע אולם התובע לא הצליח להוכיח שהתאונה קרתה בעת שאכל אצל הנתבעת".
השופטת הוסיפה שלו הייתה מקבלת את התביעה על סמך טענתו של התובע שהתאונה אירעה באולם הייתה מעניקה לו פיצוי נמוך בהרבה מזה שתבע. "הסיבה לכך היא שהכתר על שיניו היה כתר ישן והמקום היה מודלק. קרי, סביר להניח כי ממילא היה על התובע, בשלב קרוב כלשהו, לבצע טיפול מקיף בשיניו".