רבים מהאוקראינים שהיו עדים לזוועות השואה או השתתפו בהם ברצון או בכפייה, חיים כיום בכפרים ברחבי המדינה. פטריק דיסבויס, שסיפורו מובא ב"הרלד אינטרנשיונל טריביון", החליט לנדוד באוקראינה במטרה לפגוש כמה שיותר מהם, לשמוע את סיפוריהם ולמצוא את קברי האחים הלא מסומנים של היהודים שנרצחו. הוא יודע כי אותם האנשים הינם העדות הטובה ביותר לאשר עלה בגורלם של מיליון וחצי יהודי אוקראינה. פטריק איננו היסטוריון או ארכיאולוג, אלא כומר קתולי צרפתי אשר לקח על עצמו לתעד את מה שנעשה ליהודים בשואה. "לפעמים, אנשים לא מאמינים שאני כומר", אומר דיסבויס, "אני משתמש במילים פשוטות ומאזין לאותן הזוועות ללא כל שיפוט מצידי. אסור לי להגיב, אם אעשה זאת, הסיפורים ייפסקו". במשך ארבע שנים, דיבויס הסריט יותר מ-700 עדויות וזיהה יותר מ-500 קברי אחים של יהודים, שרובם הגדול היה עד עתה לא ידוע. הוא גם אסף ראיות להוצאות ההמוניות להורג של יהודים משנת 1941 עד 1944, וקרא להם "שואה של קליעים". הסיבה להצלחתו של הכומר לאסוף מספר כה רב של עדויות קשורה ככל הנראה בעובדה שאיננו יהודי. "אם מגיע אדם יהודי לגבות עדויות אנשים רואים אותו כמי שבא להאשים," הסביר מנהל המרכז ללימודי שואה מתקדמים בוושינגטון. שלא כמו בפולין בה העדות לקיומה של השואה תהיה חצובה לנצח באבן, בדמות מחנות ההשמדה, הזוועות שהתרחשו באוקראינה הוסתרו במכוון, תחילה על-ידי הנאצים ולאחד מכן על-ידי השלטונות הסובייטיים. "לא נשאר באוקראינה דבר לראות מכיוון שאנשים שם נורו למוות. לכן עבודתו של הכומר דסבויס כה חשובה", אמר יושב-ראש הקרן על-שם ויקטור פנצ'וק. הכומר פטריק דיסבויס שהה תקופה מסוימת בישראל בה למד יהדות ועברית. בשנת 2002 החל את התעניינותו בנושא שואת יהודי אוקראינה, לאחר שבמהלך ביקורו ברבה-רוסקה שאל את ראש העיר היכן קבורים 10,000 היהודים שנרצחו שם. תשובתו של ראש העיר הייתה "איני יודע". בינתיים, דיסבויס ביקר רק בשליש משטחה של אוקראינה, וגביית העדויות צפויה להמשך עוד שנים אחדות.