בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את חברת "פשה סטודיו לאופנה" ואת בעליה גדעון פשה לשלם 125 אלף שקל ליצרן ההלבשה לנשים אהרון קצב על העתקת דגמי חולצות וחצאיות שעיצב. פשה וחברתו גם חויבו לשאת בהוצאות המשפט ולשלם שכר טירחת עורך דין בסך 50 אלף שקל. לעומת זאת דחתה השופטת ציפורה ברון את תביעתו של קצב לחייב את חברת פסגות עד יבוא ושיווק ובעליה עובדיה ודוד עזורי על העתקת הדגמים הללו, וחייבה את קצב לשלם להם הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין בסך 35 אלף שקל.
מפסק הדין עולה כי קצב מעצב ומייצר דגמי חולצות וחצאיות תחת שמו המסחרי FUNKIER. דגמיו נמכרים ברשת החנויות "ארצנו הקטנטונת" שבבעלותו וכן בחנויות הלבשה אחרות.
פשה מייצר ומפיץ מוצרי הלבשה לנשים תחת השם המסחרי STUDIO PASHA. דגמיו נמכרים בחנות STUDIO PASHA ברחוב שיינקין בתל אביב שבבעלותו ובחנויות הלבשה אחרות, ובהן חנויות הרשת שבבעלות "פסגות עד יבוא ושיווק".
קצב טען כי הועתקו ממנו חמישה דגמים: חולצה חשופת כתף בעלת כיווץ לאורך צידי הגוף שאליו מחובר סרט כיווץ זהה; חולצת פסים בעלת צווארון ומחשוף V; חולצת פסים בעלת מחשוף V דו צדדי שבו הושחל שרוך גומי; חצאית א-סימטרית עם חתך במרכזה; וחולצה חשופת כתפיים בעלת צווארון קולר הנסגר מאחור.
עוד טען כי "פסגות עד" ובעליה מעתיקים את דגמיו, מעבירים אותם למעצבים ויצרנים מטעמם בשטח הרשות הפלשתינית ולאחר מכן משווקים את הדגמים המועתקים.
עושר שלא במשפט אבל בפסק הדין קבעה השופטת ברון כי בין פשה לבין "פסגות עד" יש יחסי יצרן-בעל חנות רגילים. במסגרת יחסים אלה, רכשה "פסגות עד" בתום לב ובתמורה מלאה את הדגמים שמדובר בהם ומכרה אותם בארבע החנויות שבבעלותה. לפיכך דחתה את התביעה נגד רשת זו על הסף.
לעומת זאת, קבעה השופטת כי פשה העתיק את הדגמים. עם זאת, פסקה השופטת כי לא הוכח שפשה פגע במוניטין של קצב ושציבור הלקוחות עלול לטעות להאמין שהדגמים המועתקים הם דגמיו. מה שהוכח הוא שפשה עשה עושר שלא במשפט.
השופטת כתבה כי אומנם אין בדגמים הללו חדשנות גדולה, והרעיונות העיצובים הגלומים בהם מוכרים ומקובלים אצל יצרנים ומעצבים רבים, אבל היא מסכימה שקצב השקיע משאבים כלשהם בעיצובם, "שהרי הוצאתם אל הפועל של אותם "טרנדים" הצריכה מחשבה, מאמץ ומומחיות".
חיסכון במשאבים השופטת קבעה כי פשה העתיק את דגמי התובע בלא שהשקיעו בפיתוחם, והתעשר על חשבון קצב באמצעות מכירת הדגמים המועתקים. "העתקת המוצר המוגמר חוסכת מהמעתיק את הצורך להשקיע משאבים בעיצוב המוצר ומאפשרת לו ליהנות מהשקעתו של היצרן המקורי ויש לראות בכך התעשרות שלא כדין על-חשבון היצרן המקורי", כתבה. כי ציינה שמדובר במוצרי אופנה שחיי המדף שלהם קצרים, ולכן אי אפשר להגן עליהם באמצעות רישום מדגם באופן יעיל.
עם זאת, הביאה השופטת בחשבון בקביעת סכום הפיצוי את העובדה שפשה הספיק למכור רק כמה מאות פריטים מכל דגם, וכמו כן התרשמה ש"אין מדובר במעתיקן סדרתי, אלא בחברה מבוססת הנחזית להיות בעלת מוניטין בפני עצמה".
