התובעת התייצבה בדלפק אלאיטליה, כשלוש שעות וחצי בטרם הטיסה. ברם נמסר לה, שכרטיס הטיסה שלה בוטל. רק בבירור בבית המשפט, נודע כי חברת הנסיעות היא זו אשר ניסתה לכרטס מחדש את כרטיס הטיסה, אולם עשתה זאת זמן קצר לפני הטיסה ולפיכך חברת התעופה סירבה לקבל את בקשת סוכנות הנסיעות.
התובעת עמדה לטוס ממילאנו לישראל בערב חג הפסח אשתקד. כרטיס הטיסה ה"אלקטרוני", נרכש בסוכנות הנסיעות טופז טורס בע"מ (הנתבעת מס' 1) ומבצעת הטיסה היתה, חב' אלאיטליה (הנתבעת מס' 2).
לאחר שנתגלה לתובעת כי היא לא תוכל לעלות את הטיסה, מיהרה לפנות לסוכנת הנסיעות, אשר ניסתה לאתר עבורה טיסה חלופית, ולאפשר את בואה ארצה לרגל החג. אלא שטיסה חלופית אותרה רק כעבור שבע שעות ממועד הטיסה המקורית, ועברה דרך ציריך.
התובעת בתביעתה ביקשה פיצוי בסך 16,000 ש"ח בגין הוצאות המחיה המיותרות עקב התעכבותה, וכן פיצוי בגין תוספת תשלום עבור כרטיס הטיסה החלופי ועוגמת הנפש והלחץ שנגרמו בשל העיכוב הבלתי מתוכנן, ערב החג.
סוכנות הנסיעות, טענה בכתב ההגנה כי היא הזמינה את כרטיס הטיסה של התובעת אצל אלאיטליה וקיבלה אישור להזמנתה. על-פי כתב ההגנה, סוכנות הנסיעות אינה יודעת את סיבת הסירוב של אלאיטליה להעלות את התובעת לטיסה, על-פי הכרטיס שהוזמן ואושר. לפיכך, טוענת סוכנות הנסיעות כי בנסיבות אלה לא חלה עליה אחריות לתקלה שאירעה, והאחריות כולה מוטלת על אלאיטליה. בהתאם לכך, הגישה סוכנות הנסיעות הודעת צד ג' נגד אלאיטליה.
אלאיטליה טענה בכתב הגנתה, כי כרטיס הטיסה של התובעת הונפק על-ידי סוכנות הנסיעות בבוקר הטיסה, בשעה 7.19, אולם בוטל על-ידי הסוכנות כשעה לאחר מכן. זו הסיבה בעטייה לתובעת לא היה כרטיס טיסה תקף.
ביהמ"ש, קבע כי בהתאם לגרסת סוכנת הנסיעות בדיון ובניגוד לכתב ההגנה של הסוכנות - הסוכנות היא זו שביטלה את כרטיס הטיסה של התובעת. נציגת הסוכנות ניסתה, זמן קצר לפני הטיסה, לבצע כרטוס מחדש של הכרטיס, אך אלאיטליה סירבה.
בית המשפט קבע, כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים, נעוצה בעניין הכרטוס של "הרגע האחרון" אשר נציגת סוכנות הנסיעות ניסתה לבצע ביום הטיסה, בשעה 7.19, ואשר אלאיטליה לא כיבדה. נציגת אלאיטליה טענה כי רשימת הנוסעים נסגרת שעה לפני הטיסה, ומרגע זה אין אפשרות לבצע כרטוס חדש, גם אם קיים מקום במטוס.
פעולת הכרטוס, שביצעה נציגת הסוכנות בוצעה פחות משעה טרם ההמראה. גם אם פעולה זו נרשמה במחשבים, הן של הסוכנות והן של אלאיטליה, בפועל, לא ניתן לממש כרטיס זה, בשל כרטוסו פחות משעה לפני ההמראה. מנגד טענה נציגת הסוכנות שכל עוד יש מקום פנוי, ניתן לבצע כרטוס גם חצי שעה טרם ההמראה, ואלאיטליה הייתה מחויבת לכבד את הכרטוס כפי שבוצע.
בית המשפט ציין במתן פס"ד, כי גדר המחלוקת לא הוצגה כלל בכתבי ההגנה של הנתבעות, ואף לא בהודעה לצד השלישי. אף אחת משתי הנתבעות לא המציאה ראיות שיאפשרו הכרעה במחלוקת שביניהן, והיא נותרה בעינה.
ביהמ"ש סבר כי המחלוקת אינה יכולה להתנהל על חשבון הנוסעת שהגיעה לשדה התעופה בידיעה שלה כרטיס תקף, וזו הייתה עמדתה של סוכנות הנסיעות בכתב ההגנה. הנוסעת נתקלה בסירוב לכבד את כרטיסה, בטענה שבוטל בשל תפוסת יתר. כל אחת משתי הנתבעות גלגלה את כדור האחריות לפתח רעותה. בשדה התעופה נמסרו לתובעת הסברים סותרים לסיבת הביטול, ובדיון בביהמ"ש הסתבר כי הסיבה היא מחלוקת בין סוכנות הנסיעות לבין חברת התעופה.
לאור האמור, ביהמ"ש קבע כי לנתבעת מגיע פיצוי בגין עוגמת הנפש והלחץ אליו נקלעה, אולם קבל את טענת הנתבעות לעניין סכום גובה הפיצוי שנתבע ולפיכך העמידו על סך 5,000 ש"ח.
